לפני 17 שנים. 15 בפברואר 2007 בשעה 13:23
החודשיים הבאים הולכים להיות מטורפים מבחינת לוח זמנים.
שתי עבודות גמר לסיים, ספר מחזור, טקס סוף שנה וגם כל אותם מבחנים בין לבין. אמנם לא הרבה מבחנים, אבל כל מבחן כולל חומר של שלוש שנים.
הא כן, וגם את ההזמנה לתערוכה צריך לארגן.
אני לא אתכחש, אכן יש בי רצון עז להתחפר מתחת לשמיכה ולא לצאת משם עד שהכל יעבור מעצמו.
אבל למי אין את זה במצבים כאלו?
איכשהו מתגברים.
אומרים לי להתנחם בעובדה שאני אוטוטו מסיימת עם החרא הזה לנצח (כאילו,כאילו, אוניברסיטה לא נחשבת). אבל הסוף נראה רחוק כל כך.
מלחיץ כל כך.
ואני בכלל לא רוצה לדבר על צבא.
באמת, אל תזכירו לי את זה. אני מזהירה.
אני לא אתן לכם מכות.
P=
בכל אופן... כן, יש מצב שלא תשמעו ממני יותר מדי.
אז שיהיו לכם (מי שלא תהיו) חיים יפים בינתיים.