עוד בהיותי ילדה,הראש שלי תמיד חשב על מעשה קונדס,הבעיה שלא העזתי לבצע שום מעשה שכזה,כן כן הייתי די חננה בכיתה,ועד שלא הגעתי לגיל שאפשר להתחיל,כיתה ז',ממש לא העזתי לעשות הרבה,למרות שהיה לי ראש קירמינאלי,בכל זאת ריחמתי על אבא שלי,כאילו דה? העברית שלו ממש לא טובה,והתביישתי לפגוע בו,אבל עכשיו מה עוצר אותי הא? תגידו לי.....
אז ככה, שום דבר,יש איזה אחד שאני חייבת לו נקמה מתוקה,ואני אכניס לו בכל צורה,אז אתמול כשישבנו אני וחיה בסרט,זממנו מזימה,לא שהיא חדשה,אבל בכל זאת.......
אני מתכננת לתפוס זבוב,לרצוח אותו,(שאלוהים יסלח לי) להזמין את העוגה האהובה עלי,סופלה או ופל בלגי,ופשוט לטמון שם את הזבוב,ולפתוח בצרחות אימה......הוא יגיע לשולחן מין הסתם,כי הוא אחראי,ואני אביט במבט הכי מבוהל שלי,ואשחק אותה מפוחדת עד פחד,וכשישאל אפא הזבוב,פשוט אתפוס בראשו בחוזקה,ממש אדביק אותו לצלחת,עד שיראה את הזבוב.....או שלא, במקרה הטוב....
אחחחחחחח נקמה מתוקה הייתי אומרת,שונאת שוויצרים,אבא לימד אותי,כשאת משוויצה,שיהיה לך על מה,אחרת תותרי מראש....ואני אומרת.......
נקמה קונדסית,היא נקמה מתוקה,אפילו מנקמה ממש חזקה.....אני בטוח אתפוצץ מצחוק ביציאה,והוא אני לא מקנא בו,בטח יהיה לו על מה לדבר לפחות שבוע....מה איכפת לי...שיסבולללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללללל.......
לפני 17 שנים. 16 באוקטובר 2007 בשעה 14:39