לפני 17 שנים. 23 באוקטובר 2007 בשעה 15:59
היום לקחתי יום חופש,אתמול קיבלתי אס אמ אס מיוחד....."התגעגעתי",וואלה לא האמנתי למה שראיתי...לא יכול להיות...אבל זה באמת הוא,שיפשפתי את העניים,חשבתי שאני קצת הוזה,אבל המספר אישר לי את החשד,זה הוא,שולח מסר בלי בושה,לא חשבתי יותר מיד,ועניתי לו הבוקר,לאחר שקצת התאפסתי על עצמי,וקיבלתי חשק מחדש,הצורך לשלוט,זורם בדמי,אני וכל הנחמדות שבי נעלמו כלא היו,אני יודעת מה הוא אוהב,ואני הולכת לתת לו את זה בגדול...
פה אין צורך להתחשב,אין צורך בכלל לחשוב אם כן ולא,אין פחד של לפגוע,יש רק הנאה של שליטה מתוקה,התלבשתי ויצאתי מהבית,לבושה שמלת ג'ינס קצרצרה,מגפיים לבנות עד הברכיים,תיק לבן תואם,והמון חשק ורצון לסאשן,אבל כזה שיבוא מהלב,בלי להתחשב,בלי להעמיד פנים,רק לקחת ולהתענג מבפנים.
נכנסתי לחצר שלו,בקומת הקרקע,הכלב נבח עלי,אבל מי שם עליו,התכופפתי,ליטפתי את אוזניו,והוא הפך לחמאה,יותר מבעליו.
"כלב טוב"לחשתי,קמתי וניגשתי לדלת,היא היתה פתוחה,רעש המיים הזורמים נשמע,כנראה שהוא במקלחת,האמת קצת התרגשתי,בכל זאת לא ראיתי אותו תקופה ארוכה,הדלקתי את המזגן,את המערכת הישנה,והתישבתי על ספת העור בנוחות,"זאת את מלכתי"? שאל בקול רם
לא עניתי,הוא יודע שזאת אני,נכנסת כמו גנבת קטנה,פורצת ומגיחה מידי פעם לחיו,עד ששוב קוראים לו והוא נעלם,לעבוד בביטחון,חרא של עבודה,לעולם לא תדע,מתי מקפיצים לך את הצורה....
הוא יצא מהמקלחת,מדיף ריח של בושם אהוב עלי,שווניון,רק שהפעם עניי נדבקו לגופו,פאק,אלוהים,כולו ריבועים,תספורת מארינס,מגבת תלויה עליו ברישול,קעקוע חדש מעטר את יד ימין,ואני מביטה בו לרגע נטולת מילים,היה חתיך,אבל עכשיו,אני פשוט מורידה את הכובע בפניו...
כרגיל,אנחנו לא מדברים,עושה לו סימן אחד,של לרדת על 4,והוא כמו כלב מיוחם,מיד ניגש למגף,תופס במגף כאילו והוא קרש הצלה,או שמה חושש שאברח,(אין סיכוי בלב חושבת).
הוא מלקק את המגף,אני מעשנת את הסגריה שלי,מכבה אותה על הריצפה המבריקה,ונותנת לו הוראה במבט בלבד,שילקק את האפר מהנעל,הוא לא פוצה פה,יודע בלב,שכל תנועה שלא ראויה,אני פשוט מסוגלת לקום וללכת,הוא מלקק את האפר השחור מהסוליה,ואני מביטה בו,כמה שהוא השתנה,לפתע בלי שום התראה,מושכת באוזנו,עד שהופכת לאדומה,הוא מבין את הסימן,הגיע הזמן להסיר את המגף,הוא מוריד אותה,מסניף את ריח כפות רגליי,נושם אותן לתוכו,עוצם עניים,אני מרימה את הרגל,מניחה קרוב לפיו,מעבירה את כף רגלי היחפה על שפתיו הבשרניות,ולשונו המאומנת חודרת לתוך האצבעות,לאט לאט,אני מרגישה מעונה,חרמנית רצח,מפסיקה את הליקוקים שלו,סוטרת לו בכף רגלי,ומחייכת חיוך רחב,מפשפשת בארנק,מוציאה משם עניבה ישנה,קושרת לצוארו,בקשר חזק,עד שמרגישה שהוא נחנק,מחדירה יד אחת לתוכי,מוציאה אותה,רטובה נוטפת ממציי ,נותנת לו ללקק את אצבעותי,עדין שום מילה לא נאמרה,כן זה סאשן שתיקה,זה כל כך חזק,שזה מגרה פי אלף,
תופסת בשערו,הוא ישוב על ברכיו,מרכינה את ראשו לאחור,מתרוממת,ופשוט מתיישבת מעליו,נותנת לו ללקק אותי,ואז מוציאה את ראשו,סוטרת לו,בנמרצות,אחת אחרי השנייה,זורקת אותו לריצפה,מסירה מעליו את המגבת,אברו עומד כמו טיל,סוטרת לו על הזין,ימינה ושמאלה,מורידה מצוארו את העניבה,קושרת את הזין והבצים יחדיו,שיכאב.....
ואז כשאני כל כך מרוצה מעצמי,מתיישבת לו על הפנים,"בתאבון כלב" לוחשת.....
"אתה ראשי לדבר מעכשיו,או בעצם לצעוק,"מושכת לו בעניבה,ומבט של רשעות בעניי.....
