הצד המיסתורי האפל שלי....

לקחתי חופשה ארוכה,מסתבר שאי אפשר לברוח מכאן,לטוב או לרע,זה סוג של בית בשבילי...אז כל שנותר לומר..ברוך שובי לעצמי

בוא אלי ממקום חזק נקי וגבוה.
אני אדאג ללכלך אותך באהבה.
אני אדאג לעשות אותך קטן ומושפל.
אני אדאג להחליש אותך מול האסור והמותר .

בוא אלי ללא מסכות הגנה.
כי איתי אין צורך במגננה.
בוא אל עולם ללא שקר וכזב.
רק האמת תשרור בכל מצב.
אקבל אותך תחת חסותי.
אתן לך להרגיש את שליטתי.

בעולם בו שום דבר כבר לא מובן.
אין צורך במילים מיותרות.
הורד את כל הצבעים בהן עיטרת את פנייך.
גלה עולם חדש .
אני קיימת כאן.
ואתה לא רואה ולא שומע.
ולפעמיים מאוחר מידי וזה כבר לא נוגע.

היום בעודי ישובה מול הטלווזיה,חשבתי לעצמי,מה הולכת לעשות לך,הפעם אני מתעלה על עצמי,חושבת לי בחיוך ממזרי.קובעים פגישה ליום חמישי.
תגיע לבוש שחור,דורשת ממך.
אתה עבד מקסים שכמוך,מגיע עם הבושם שאני חולה עליו,שרק הריח שלו,יכול להטריף אותי,לבלבל לי את החושים.
מתקרב אלי,נושק לידי,כורע ברך,מרכין ראש,ואני משועשעת,מוציאה לך את הקולר,אתה מביט בי בתימהון,הייתכן? אני אהיה שייך לך? חיוך מטופש נסוך על פנייך.ואני מעיפה לך סטירה.
"מה אתה מסתכל? מה אתה צריך לומר למלכה?" שואלת.
"גברתי אני המום, מהכבוד שאת חולקת לי,מהרצון שלך,לקחת אותי,תחת חסותך,אני מאושר,כמו שבחיי לא הייתי."
מרכין ראש,על הקולר כתוב" הכלב של הגבריה נקיטה" ,ענייך מופנות אלי,מביט בי בהערצה.
"מישהו הרשה לך להביט לי בעניי?" תופסת לך בשיער,מושכת לצד אחד,ביד השנייה מושכת בקולר,השרשרת חונקת אותך.
אתה לא מוציא מילה,רק עוצם עניים,"פקח את ענייך ומיד,הכנתי לך הפתעה. "
ניגשת למערכת,מדליקה את השיר "מלכת הלילה" ומתחילה להתפשט לאט לאט רוקדת בחושניות מטורפת ,אתה על 4,זוחל אחרי,כדי לטעום את טעם מגפיי,מרחרח את בגדי, שנשרו להם על הריצפה הקרה,מסניף את ריחם,החולצה שלי בין יידיך,לוקחת אותה,קושרת את ענייך.
"הכלב שמח? אוהב את המופע?" שואלת
"כן גברתי,מאוד אוהב",אני מתרגשת לראות אותך כך,כי אמש כשביקרתי אותך במשרד המפואר שלך,,היית לבוש חליפה מסוקסת,שולט ביד רמה,בכל עובדייך,לו ראו אותך עכשיו,זוחל אחרי כמו כלבלב.מעניין מה היו חושבים הא?
נשארת במגפיים מעור,תחתון מעור יוקרתי,וחזייה מטריפה,תופסת אותך,לטיול בבית,מובילה אותך,עם השרשרת הכסופה.מסירה מענייך את החולצה,שכבר התלכלכה,לא משנה,מחר אתה תקנה לי חדשה.
אני רואה כמה שטוב לך,כמה אתה חש בעננים,כבר יודעת לזהות את מבטך המרוצה.
"גברתי? אפשר לשאול שאלה?"
"אפשרי" עונה לך
"אני יכול להפתיע אותך?"
"אתה תפתיע אותי?" צוחקת לך בתגובה...
"כן אני אוכיח לך מיד.אם רק תרשי לי."
אתה קם ניגש למערכת,ואני בהלם טוטאלי, מביטה בצעדי הריקוד שלך.
בתנועות הגוף המטריפות שיוצאות ממך.יושבת הפעם מרותקת אליך
באמת הפתעה ,ראויה לשמה.אתה מסיר את בגדייך באטיות מטרפת,ואני נמוגה,כמעט ויוצאת ממני צעקה.
כןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן
עודדדדדדדדדדדדדדדדדדדד
מעצבן ,שמלכה צריכה להיות מאופקת כל כך,אז אני שותקת,המבט שלי בלבד מוכיח לך,כמה אתה הצלחת להפתיע,כמה אני גאה בך,שאתה העבד שלי.
לאות תודה,עושה לך באצבע תנועת בוא אלי,אתה ערום,רק בתחתונייך,גופך השרירי,מזיע,נראה כמו אל יווני,הקולר מעטר את צוארך נוצץ..
מושכת אותך בקולר חזק,אתה נופל לרגליי,מושיטה לך במתנה,את כף רגלי.
"תמצוץ,תלקק,ותיזהר לפספס,אני רוצה שתתלקק את כולי,תתחיל ברגליים.
עד שתגיע לאוזניים."
ואז תלחש לי...
"הגבירה נקיטה שלי...."
_________________

היום יושבת במונית,נכנסת פצצה אמיתית,מביטה בי ,מחייכת לעברי,חשבתי שמכירה אותה,אז חייכתי בחזרה,התיישבה מאחרי,באמצע הנסיעה,מרגישה את ידה משחקת בתלתלי,לא הבנתי את פשר הדבר אבל זרמתי,עוד כמה דקות עוברות,ואני מרגישה את כף רגלה,מטיילת במורד רגליי,נו באמת עכשיו זה קצת הזוי,למיטב הבנתי,ממש לא הייתי י איתה מעולם במיטה,שיחקתי במשחק שלה,מתגרה בה בכוונה תחילה,רוצה לראות מה הגבול שלה,ככה מול אנשים,למזלי או למזלה,פתאום עלה למונית,כנראה ידיד שלה,הסתובבתי אליה,בחיוך שטני,ואמרתי"זהו נגמר לך החשק כבר"?
היא הסמיקה כמו עגבניה,ואני קרצתי לה בשובבות,וירדתי מהמונית,בטוחה שבפעם הבאה עוד יצא לי לפגוש אותה,ולצחוק על זה...
פוסעת בשביל הארוך במוביל לעבר מקום עבודתי,מחייכת לשמש ולציפוריים,מקבלת אס אמ אס.....
"מלכתי אני נוסע,אפשר לפגוש אותך לפני הנסיעה,? יום טוב"
מצב הרוח המשועשע נמחק לי מפרצופי בבת אחת,שוב נוסע? עוד לא הספיק לשים את צעדיו בארץ המובטחת,ושוב נסיעה ,ואני בדרכי לעבודה,מרגישה חלושה,וקצת חולה,שולחת לו בחזרה....
תגיע בשעה 12 לחדר האוכל,ניפגש שם,אתה אורח שלי כמובן.....
יום העבודה חולף לו במהירות,השעה 12 חולפת,ואין זכר,אין פון,אין כלום,לא מבינה,מתחילה לדאוג,השעה 13 מגיעה,וכבר מחליפה צבעים מרוב כעס,וחושבת איך שהוא ישלם לי על זה ובגדול,אבל בעצם מה זה שווה,גם ככה בקרוב הוא כבר לא יהיה....לפתע נכנס אדם,שזר פרחים גדול מסתיר את פניו,מתקרב אלי,שואל בקול צפצפני משהו,אפא חדר האוכל נמצא,אני מפנה אותו ,ואפילו לא שמה לב שזה הוא,פוסעת קצת כעוסה קצת עצובה,לכיוון חדר האוכל המרווח,
עולה במדרגות,מביטה ביצור המוזר עם הפרחים,ואז קולטת,שזה המטורף שלי,פשוט באותו רגע בא לי לרצוח אותו,תפסתי אותו בחוזקה באמה,ומשכתי אותו לנוחיות של הנשים,"זה בשבילי"? שאלתי כשחיוך ענק נסוך לי על הפנים.והוא מחייך לי בחזרה"כן מלכתי בשבילך"...אני לוקחת ממנו את הזר הענק,ובשיא הטבעיות מעיפה על פניו,בשיא הכוח שאפשר,סוטרת מצד לצד באטרף בלתי נישלט,כל הפרחים עפים לכל פינה,ומה שהיה נראה זר מרהיב,הפך לליכלוך גס ,שזרוק על הריצפה,אני דורכת עם נעלי העקב חזק יותר ,רומסת כל פרח בהנאה מרושעת,הוא פשוט עומד בהלם,לא מבין מה קרה לי,ולמה התגובה החריפה שלי,פניו סמוקות,והחשש שכל שניה תכנס איזו גברת ותראה את המהומה,החל להראות בעניו,"פנימה"פקדתי חזק בקול סמכותי,אוספת כמה פרחים מרוסקים מהריצפה,והוא נכנס לתא השירותים,בעניו מבט חושש ממה שעומד לבוא,הוא מכיר אותי בשעת זעם,אני משתנה,הופכת להיות דמות אפלה,דוחפת לתוך פיו את הפרחים המרוסקים"תבלע"פוקדת,מסננת במבט קשוח ואטום,"זה עונש,על כך שנתת למלכתך שעת דאגה,"תופסת בשערו בחוזקה,מתה להשפיל אותו,לגרום לו לסבול,אבל הפעם לא יכולה,הפעם אני פשוט מוותרת,מצמידה אותו חזק אלי,מחבקת חזק ללב,ומוחה דמעה חמה.....

נראה לי, שאתה מנסה, לאלף נמרה.
זה בטח לא יקרה, ככה בהפתעה.
לא מאמינה, במילה אהבה.
אין בליבי געגוע, למשהו לא ידוע.

את כל האהבות שלי, שמתי בצד.
לכל הטיפשות, שמאמינות בפנטזיה.
בי יש תשוקה בוערת.
לאחד ומיוחד, שאותי יקבל.
ככה כמו שאני,קח אותי.
מטורפת וטורפת, ללא גבולות.
אולי איתך, אגשים את החלומות.

אל תבקש ממני רגשות.
איבדתי מזמן תחושות.
יש בי, רוך ופראות.
יותר מיזה, לא אוכל לתת לך.
אל תבקש ממני ,בכל זאת.

ואני יודעת שאתה נמר פראי ,בלתי מרוסן
בנינו לך אומר...
בחיים כל אלא שטענו, כך או כך....
בסוף, תמיד נפלו בפח.

ואתה נמר, חסר פחד.
מתגרה תמיד בנמרה.
רק אל תשכח.
לכם יש את הכוח.
אבל לנו את החוכמה, לגרום לכם לצנוח.

לכל אחד יש אחת, שהוא יודע שעשה לה עוול, שהבטיח הבטחות שלא קיים, או שפגע בה בצורה כזאת או אחרת.

כזאת הייתה נקיטה שלי.
ואחרי דורות שעברו החלטתי להרים אליה טלפון כדי למסות לפצות, לרפא במשהו את הנזק שיצרתי.
"אני חייב לראות אותך, עכשיו" אמרתי לה בטלפון, מתחצף כפי שלא העזתי מעודי.
הייתה שתיקה לרגע מצידו השני.
ואז היא אמרה "תגיע למדרגות,אני מחכה לך שם כלבלב שלי,", חייכתי לעצמי. היא תמיד אהבה משחקי שליטה. ,"מבטיחה אפילו להיות בלי תחתונים,רק השימלה האהובה עליך,ומתחת כלום כלבלב שלי,רק בוא כבר תלקק אותי.".
אני מודה שבחלומות הוורודים ביותר שלי לא תיארתי לעצמי שיהיה כל כך קל לפצות ולפייס אותה.
יצאתי מביתי וטסתי אליה, מפנטז לאורך כל הדרך על החוויה שאני הולך לעבור, אברי מגיב בהתאם.
כשהגעתי ונכנסתי לבניינה היא עמדה מולי עטופה בשמלה קייצית שהדגישה את גופה האלוהי. חיוך עטף את פניי כשדימנייתי את העומד להתרחש.
"בואי למעלית" משכתי בידה, כבר לא מסוגל להתאפק.
"תחלום על זה בייב,זוכר שמגיע לך עונש? אז עכשיו רד על 4,ועלה את כל המדרגות בזחילה,וכל מדרגה אני רוצה נשיקה,פעם לרגל ימין,פעם לרגל שמאל כלב."
פתאום הבנתי שאת העונש הזה היא תכננה הרבה הרבה זמן....
מחיתי בקול, מביע את חששי מההתרחשות, זוכר שהיא גרה בקומה החמישית "די את רצינית? ואם מישהו יבוא פתאום? ואם......"
היא הסתכלה בעיניי וקטעה אותי באחת "מעניין את סבתא שלי,ארצה כלב ".
ואני ביצעתי, זוכר היטב את מערכת היחסים שהייתה ביננו ומבין כי העונש המוטל עליי הוא קל יחסית.
נישקתי את רגלי של מלכתי עם כל פסיעה שביצעה, נחבט בברכי במדרגות, מגניב מבטים מפוחדים לצדדים בכל פעם שעצרה בקומות, דורשת שאלקק את רגליה עד שיבריקו מניקיון לפני שתמשיך לטפס במדרגות.
החוויה, משפילה ככל שתהייה, גירתה אותי מאוד, ומאמצע הדרך ועד שהגענו לקומה החמישית הייתי על סף גמירה...

כשהגענו לקומה שלה, שנינו מתנשפים, אמרה "זחל עד לדלת שלי," מפשקת את רגליה ומאפשרת לי להריח את ריחו של מקדשה שהתפשט באוויר.
"בא לך כלב שלי,להביא לי ליקוקי?" היא שאלה כשידה על הדלת.
איברי איים לקרוא את מכנסי הג`ינס שלי. "אוחחחחחחחח כמה שבא לי," עניתי.
היא חייכה. "אז זהו שלא תקבל", פתחה את הדלת וטרקה אותה בפניי ההמומות.

משהבנתי כי זה היה עונשי, החלטתי להחמיר עם עצמי ונשארתי שכוב על סף דלתה, מקווה להיות ראוי לשמש אותה לפחות כשטיח לדלת...

נתתי לך לכתוב כלב,וכשיבוא לי לנער את השטיח,תזכה לתגובתי....
בנתיים זוהי ניקמתי,מתוקה ורעה.

הפעם נסעתי לבד,כלומר עם חברים,אבל בלי "חיה בסרט",חסרונה של החצי השני שלי הורגש,למרות שכל הערב רקדתי כמו תמיד,כאילו אין מחר,עלי לכסות את מנת האושר שניתן,האמת היה לי מאוד כיף,ולו רק בשל,האנשים הנפלאים והנהדרים שיש בלימיט.
לא רוצה להיות עצובה,בגלל אבא,אני בוחרת בנתיים לשמוח,עד שיבוא הגרוע מכל,עד אז אני כאן,יחד איתו,ונשרוד...כן בכל הכוח.
היה לי די מצחיק,כי האמת,יכולתי להיות נטו אני,הנשלט שהצתרף אלינו,הגיע בפעם הראשונה ללימיט,זה מדהים אותי כל פעם מחדש,לראות את הפרצופים ההמומים משהו לנוכח מה שהעניים רואות בפעם הראשונה,האמת המלכה דנה שיחקה אותה.....
הוא די השתולל ונהנה,כזה טיפוס ספונטאני וחביב,אין ספק,שיכול להיות אחד מחבריי בקלות,אבל מבחינת רצון לשלוט בו,זאת תהיה טעות.
לקראת סוף הערב,הגיע הבחור שאני קוראת לו,"חיוך מושלם",פשוט כך,כשהוא מחייך,זה כאילו והשמש זורחת,אין הסבר או הגיון,פשוט תענוג להביט לו בעניים,להכנס לתוכן,ולהרגיש שאתה רוצה להיות שם,זה כיף,אין הרבה אנשים כאלה שפגשתי ביימי חיי,רקדנו בכיף,עד שהשחר הפציע ועלה......

אז תודה גדולה ללימיט,לנשגבת המתוקה,שחזרה עם חיוך גדול על הפנים,לניר הגנובי,למיכל המאלפת על הריקודים המטורפים,ליסמין על העינטוזים,ללאו על הריקודים לתוך הלילה(אין כמוך)
לאורלי על החיבוקים,לדוגי על המתיקות,ולכ מי שהיה איתי על הרחבה,ושכחתי את שמו,עימכם הסליחה,אוהבת תמיד...

נקיטה

נראה לי שאני מכושפת.
מתגעגעת אליך
לריח שלך, שהדיף ריח של ניקיון מושלם.
לשיער שלך,שמשכתי בחוזקה.
לשפתיים המלאות, שהצלפתי בהן בנשיקות.
לסנטר שזכה לנשיכות.
לצואר שהשארתי עליו סימנים של מציצות.
לחזה עם הפטמות הורודות הזקורות.
לבטן החלקה שלך ,שעשתה בי שמות.
לפופיק המתוק,שקרא לי בלחישות.
לרגלייך הארוכות,השריריות.
לחיוך שחושף שניים לבנות.
לבוקסר השחור שלך.
שהכיל בתוכו סודות.

סוד כמוס אנא אל תנוס
מכושפת עליך
רוצה שוב לשלוט בכל וריד ועורק.
להרגיש ,ולשמוע את הגניחות.
פותח עניים לרווחה,מביט לתוכי ללא מורא.
גורם לי לתחושה מטריפה,מרטיבה
מדמיינת אותך שוב ושוב
ממחזרת את הרגעים המושלמים
הצלחת אותי להפיל
מכושפת מידי,מקוללת מידי
אתה הבאת טעם לחיי

מכושפת שוב ושוב
ונראה שלא תשוב
אם אתה שומע,אם אתה רואה.
בוא אל תתחזה.
אל תשחק אותה, קשה להשגה.
כי אני בעצמי ,משחקת אותה.
ונשבעת לך,בכל אמונתי
איתך, לא רוצה שקרים.
רוצה רק, רוך, פראות, ומעשי אהבים