חלמתי הלילה חלום נוראי, כזה שאתה מתעורר ממנו בבהלה ורץ לשתות מים קפואים כדי להזכר שזה רק חלום. כזה שאתה לא מוכן לחזור לישון אחריו, שלא יחזור בטעות לבקר.
היה שם סאדיזם אמיתי, חולני באמת, בלתי-מציאותי, כמעט פואטי.
ראיתי טלויזיה באותו חלום והקרינו שם סרט איום: שני גברים מתעללים בבחורה בדרכים שהדף הוירטואלי פה יתחיל להסמיק.
ברצינות, מה שהלך שם היה גורם לפאזוליני לחבק את סאד באימה.
חצי לילה הרצתי את החלק הפרוורטי הזה של החלום בראש ולא יכולתי להרדם. חצי לילה.
אחר כך נזכרתי בשאר החלקים של החלום. כעסתי שם על מה שהם עשו לה, לבחורה היפה ודקת-הגזרה הזו, ורציתי לשבור את הטלויזיה לו?ל-סטייל. אבל אבא שלי (?!) דווקא רצה להמשיך לצפות אז רק יצאתי מהחדר בשאט נפש, טורק אחריי את הדלת. זה רעש הדלת הנטרקת שהעיר אותי והריץ אותי למקרר.
ואז, מתהפך לי במיטה מצד אל צד, חשבתי על זה עוד קצת והבנתי: הכל בסדר, אין מה לדאוג.
וחזרתי לישון.
ועדיין, לעולם לא אבין מאיפה הראש שלי מצליח להמציא רעיונות חולניים וסוריאליסטיים עד-כדי-כך, אפילו אם הם מופיעים על מסך טלויזיה חלומי. אני באמת לא יודע מה הייתי עושה אם הייתי מתעורר עם זקפה.
לפני 15 שנים. 6 באוקטובר 2008 בשעה 0:24
