התמכרתי לקיסמי אוזניים.
זה התחיל כשיום אחד קמתי בבוקר ולא שמעתי כלום באוזן ימין, שהיא דווקא האוזן החזקה שלי. ביום שלפני עוד שמעתי קצת וחשבתי שזה תיכף עובר ושזה קשור להצטננות הקלה ממנה סבלתי, ועדיין זה תפס אותי לא מוכן בבוקר המחרת. חיכיתי שיעבור אבל זה רק התגבר. איך אובדן שמיעה באוזן ימין יכול להתגבר, תשאלו? ובכן, יודעי ח"ן יספרו שתחושת שיווי המשקל, למשל, מקורה באוזן דווקא. ואין דבר מגוחך יותר מאשר דום חסר תחושת שיווי משקל, כך שתמיד אפשר להתדרדר; אפילו עד התהפכות. לא שממש התהפכתי, אבל התחיל לכאוב לי הראש גם כשאין אנשים סביבי. עוד יום עבר והחלטתי לשים את אוזני בכפי ולקפוץ לבקר רופא אפוזנגרון, מה שקרוי רופא מומחה. כיוונתי אליו את אוזן שמאל (לא מחוסר נימוס; פשוט כדי לשמוע) והוא התבכיין באזני שכבר מאוחר ושאחזור מחר. אבל גם לתור הזה נדחקתי בקושי והתור הבא בעוד שבוע וחצי, ואין הרי דבר מגוחך יותר מאשר דום חסר שיווי משקל, דומתהפך. אחר כך הוא בדק וציין אגב אורחא שיש לי סתימה באוזן ימין, או "פקק" בעגה המקצועית. את זה ידעתי לבד, תודה רבה, זה גם מרגיש בדיוק ככה. מסתבר שהקיסמים שהשתמשתי בהם קודם, כאלו צבעוניים מפלסטיק ועם ראש עבה, היו גדולים מדי על אזניי הקטנות והתמימות, מה שבמקום להוציא את הדונג מהאוזן רק דחס אותו יותר פנימה. קורה, טועים. עכשיו שאיבה.
כמה דקות של כאב קליל אחר כך ועולם חדש נפתח בפני. אמנם שיווי המשקל חזר ביתר שאת וההפתעה גרמה לי להתקל בכמה דברים שכנראה לא הייתי נתקל בהם בימים כתיקונם, אולם השמיעה, השמיעה.. פתאום הייתה לי שמיעה פנומנלית, ביונית כמעט. יכולתי לשמוע את האשה בחוץ נוזפת בשקט בבן שלה, את המושב מתכווץ מתחת לישבנו המדושן של הרופא. ביציאה מהחנייה שמעתי את המכונה שואבת לי את הקבלה ואני חושב ששמעתי אפילו את הרמזור בדרך הביתה הופך לירוק. זה נעלם אחרי יום שבו גיליתי, שוב, כמה דברים קורים בעולם ואני לא יודע עליהם -- פשוט כי השמיעה שלי לא טובה מספיק. התחלתי לחשוב על השדות האלקטרומגנטיים ועל כל הגלים שעוטפים אותנו כל הזמן בלי שנדע, כמה מבולבלים היינו לו ראינו את כולם כל הזמן? פשוט מזעזע. קניתי קיסמי אוזניים, מעץ הפעם, עם ראש קטן, ומאז אני לא יכול להגמל.
זה פשוט כל-כך כיף לגרד לעצמך בתוך המוח.
לפני 14 שנים. 22 בפברואר 2010 בשעה 0:34
