Con-Trust

יום שישי אחד מצאתי אותה בארון. פתחתי אותו אחרי מקלחת נעימה וחמה במיוחד בכדי להתלבש לפני שאני יוצא לשתות את עצמי (כמעט) למוות בפאב השכונתי, ורגע לפני שסיימתי ללבוש את התחתונים הרגשתי פתאום משהו חם ורטוב נסגר על הזין שלי בתחושת יניקה נעימה. מיותר לציין את הפתעתי הגמורה באמת.
ניסיתי לשאול אותה מה היא עושה בארון שלי ("אני לא זוכר שאני ארזתי אותך..."), אבל איך ששאלתי היא נכנסה שוב פנימה וסגרה מאחוריה את הדלת.

אז סיימתי להתלבש ויצאתי מהבית בידיעה הברורה שהגיע הזמן לעבור לסמים קלים יותר. שתיתי את עצמי (כמעט) למוות ובקלות מפתיעה שרק אלכוהול יכול לאפשר, שכחתי מכל הסיפור. כשחזרתי, לא ידעתי שלו רק הייתי מספיק פיכח כדי לפשוט את הבגדים ולעבור לפיג'מה העיראקית האהובה שלי לפני השינה, הייתי מוצא אותה שם, שוב, בארון. אבל נרדמתי לבוש למהדרין, וגיליתי רק למחרת.
כן, היא שוב הייתה שם, בארון הבגדים שלי.
הפעם הייתי חכם מספיק בכדי לא לשאול שאלות ולהבריח אותה, ובעוד הפה שלה נע קדימה ואחורה על הזין שלי, רק אמרתי "שלום" ידידותי, מעט מופתע. היא לא ענתה, אלא רק חזרה שוב לארון וסגרה את הדלת בלי לומר מילה.

נו? מה עכשיו? קוראים למשטרה? קובעים תור לפסיכיאטר הקרוב למקום מגורי? חוזרים לישון?

הלכתי על הפתרון הקל: פתחתי שוב את דלת הארון. והנה היא, שוב מוציאה את ראשה, ידיה על הרצפה, ניגשת ללא מורא או היסוס לאיזור חלציי. התרחקתי קצת והיא המשיכה להתקרב, יוצאת כמעט כולה מהארון ומשאירה רק כף רגל אחת בפנים. הסתכלתי בתמיהה על האשה הזו שבארון שלי, שנמצאת למרגלותי ומיישירה מבט רעב אל הזין שלי.
אני מודה: עמד לי. ראש הזין שלי הגיע כמעט עד לפיה אבל היא לא המשיכה להתקרב, לא עוזבת את הארון ורק מותחת צוואר, פותחת פה ומוציאה לשון. התקרבתי קצת, כך שראש הזין שלי הגיע בדיוק לקצה לשונה, והיא קיבלה אותי בליקוק חם ורטוב. משכתי אחורה והיא לא זזה, רק מותחת צוואר ולשון לכיווני. התקרבתי שוב והתרחקתי שוב; אותו סיפור.
אני מבטיח לכם שגם אתם במקומי לא הייתם מצליחים שלא לשאול "מי את ומה לכל הרוחות את עושה אצלי בארון?", וגם לכם, כמו לי, היא הייתה מגיבה בתנועה חלקה אחורה, סוגרת את דלת הארון ונעלמת.

לפעמים גבר צריך לקחת את העניינים בידיים ולסדר לעצמו את הראש. גבר חייב לשלוט במצב ולהבין שיש כאן איזו בעיה שצריך לטפל בה בשיקול דעת. במקום זה, פתחתי חריץ קטן בדלת הארון ודחפתי לשם את הזין שלי, שכבר היה אדום ונפוח מרוב התרגשות.
איזו מציצה! גמרתי לפני שהספקתי בכלל להבין מי נגד מי. בתגובה, לאחר כמה שניות, שמעתי קול רפוי אך כנה להחריד: "תודה". סגרתי את הדלת והלכתי לעבודה, בראשי פועמת ה"תודה" הזו, ומליון שאלות רצות בלי צל צילו של מענה.
ברור מאליו שלא ממש הצלחתי להתרכז בעבודה. בכל ארון שפתחתי (ופתחתי לא מעט, כמובן) ציפיתי לראות כל דבר – החל ממלפפון חובש משקפיים שישוחח איתי שיחה ערה על ההגות השפינוזית, וכלה באלוויס שישיר לי שיר אהבה מרגש בצווארון מעומלן. אבל כנראה שיש משהו מיוחד בארון שלי בבית, כי כל הארונות האחרים שבדקתי היו מלאים חפצים בלתי מעניינים עד משעממים להחריד. אז כשחזרתי הביתה בערב, האמינו לי, זה היה בריצה.

הפעם כשפתחתי את הארון, חיכה לי שם תחת. לא היה בו שום דבר בלתי רגיל, בתחת הזה – עוד תחת כמו כל התחתים האחרים. הוא לא זהר באור אדום מיסטי, הוא לא דיבר אלי בשפות עתיקות ונשכחות, לא סיפר לי על שפינוזה. פשוט תחת, רגיל ויפה, בלי שום סימן היכר מיוחד למעט העובדה שהוא בתוך הארון שלי. אי-שם יכולתי לראות קצת רגליים וגם גו נאה למדי, אבל בעיקר תחת.
זכרתי לעדכן את עצמי שמשהו פה לא הגיוני (גבר או לא גבר?), פשטתי את החגורה והצלפתי בו, בתחת המונח לו בשלווה סטואית בארון שלי. חיכיתי לתשובה, איזשהו קול, יבבה, אבל כלום. רק פס אדום כהה מהחגורה שלי מרוח בחוצפה על תחת עגול ונאה. אחרי ההצלפה השלישית התחת הגיב באמצעות שליחת ידיים לבנות ועדינות שפישקו את שני הישבנים וחשפו חור לח, מזמין.
בכנות, כמעט גמרתי במכנסיים.
נו, איך לומר את זה בעדינות, עשיתי מה שכל גבר היה עושה במצבי: דחפתי אצבע, לוודא שזה אמיתי. זה הרגיש אמיתי. זה נראה אמיתי. זה היה לח ונוצץ ורעב, אז הלכתי עם האינסטינקט וזיינתי את התחת שבארון. אם אפשר בכלל לקרוא לזה "זיינתי"; גמרתי בערך שלוש שניות אחרי שנכנסתי, מה שלא קורה לי בדרך כלל.

"תודה", אמר משהו מאחורי התחת, אי שם במעמקי הארון, וסגר את הדלת בעוד אני עומד משתאה בחוץ ומנסה להבין מה בדיוק קרה פה הרגע. אני חושב שעמדתי מול הארון איזה עשר דקות, עם הזין מתדלדל לו במצב שבין הפתעה לחוסר אונים. לא ידעתי שדמיונות יכולים להיות כל-כך מציאותיים. מסיבה לא ברורה (?) הרגשתי צורך להתנצל על זה שגמרתי כל כך מהר, אז פתחתי שוב את דלת הארון וכשראשה ביצבץ שוב והתקרב לעבר הזין שלי (באופן שכבר התחיל להיות מוכר), ניסיתי לתפוס לה בשיער ולהרים את ראשה אלי. התגובה היחידה שקיבלתי הייתה נסיגה רכה וחלקה אחורה וסגירה עדינה של הדלת.

לא אכביר במילים על מה שקרה בשבועות שלאחר מכן. בקצרה, נהייתי מכור לארון שלי. לא יכולתי להתלבש מבלי לקבל איזו מציצה או תחת או כוס (שהיה נפלא, אגב) לזיין. הפסקתי לנסות לדבר איתה, הפסקתי לשאול, ורק התמכרתי לארון שלי ולדבר הזה שבתוכו. הפסקתי לחפש מלפפונים מדברים וזמרים מתים עם צווארון מעומלן בארונות אחרים וקיבלתי - בהכנעה, יש לומר - את העובדה שיש לי מפלצת סקס בארון הבגדים. בשלב מסויים כבר זיינתי אותה רק בשביל לשמוע את ה"תודה" הזו בסוף, שהייתה מגיעה בעקביות בכל פעם שגמרתי לה בגרון, בכוס, בתחת או בכל מקום אחר. אין לי מושג מה היא אכלה כל הזמן הזה, מתי הלכה לשירותים, או אם היא לוקחת גלולות באופן קבוע. כנראה שמפלצות סקס דמיוניות לא צריכות את כל זה.

אחרי בערך חודש כבר התחיל להמאס לי. זה לא שהסקס הפך להיות לא טוב, אבל פשוט נמאס לי. חלאס, כמה כבר אפשר לזיין את אותה הפנטזיה? לפחות שתחליף את ה"תודה" הזו במשהו אחר, לשם הגיוון...
אבל לא. בכל פעם אותו ריטואל, עם וריאציות מעט שונות. אפילו ניסיתי להביא חבר ולשכנע אותו להביא לי חולצה מהארון, אבל הוא פשוט הביא לי את החולצה מהארון מבלי לדווח על שום מקרה יוצא דופן. לאט לאט התחיל להמאס לי מהפנטזיה של עצמי.
ניסיתי כל מיני אסטרטגיות: דחפתי לה כל מיני דברים לכל מיני מקומות, סטרתי לה בכל איבר ששווה סטירה, הכאבתי לה, ניסיתי לענג אותה, הכל. אבל החוקים היו פשוטים: בכל פעם שניסיתי לדבר אליה היא חזרה לארון, בכל פעם שלא רציתי לזיין אותה היא חזרה לארון, בכל פעם שגמרתי, "תודה".

עם הזמן חזרתי להשתמש בארון כצורכו האמיתי: מקום לאיחסון בגדים. היא הייתה מציצה החוצה ולא הייתי אפילו פותח את המכנסיים (מה שהיה גורם לה להתכווץ בחזרה בפנים); היא הייתה חושפת תחת פעור או כוס רטוב, ולא הייתי מתייחס. אם זו הפנטזיה הפרטית שלי, מותר לי לעשות מה שאני רוצה.
התחלתי להנות שוב מבחורות אחרות, שליתר בטחון לא היו מורשות להכנס לחדר השינה שלי, שלא יפתחו בטעות את הארון ויגלו, בניגוד לכל הגיון בריא, מפלצת מין מתחבאת שם. ככה זה המשיך עוד חודש בערך, שבסופו כבר כמעט לא עניינה אותי הבחורה שבארון.

לפני שבועיים נכנסתי לחדר השינה אחרי יום עבודה מפרך, כדי למצוא את המפלצת שלי עומדת בגאון מחוץ לארון, במבט זועף ומלא תוכחה.

עכשיו אני שוכב לי בבית חולים אמיתי מאד, עם חור מקליע 0.44 במקום שלא יאפשר לי יותר להביא ילדים לעולם, ולא משנה כמה מתקדמת תהיה הרפואה.

יש מצב שכבר בשבוע הבא ינתקו אותי מהקטטר.