Con-Trust

לפעמים אני חושב על נשים עם חיות (ומי שזה עושה לו רע, שיעזוב. עכשיו). מסוג הפנטזיות שנעים לחשוב עליהן, להשתעשע בהן, לראות לאן הן לוקחות אותך אבל לא בהכרח לממש.

אני לא כזה צרכן זואופיליה באופן עקרוני, אבל זה בעיקר מפני שבדרך-כלל (הכללה מגעילה, אני יודע) הגברים שמעורבים בזה הם גברים שפלים שכל מה שמעניין אותם זה למכור את הקלטת שצילמו במצלמה הביתית למרבה במחיר או להרגיש כמה נשים הן דבר זול ומלוכלך. ואולי יותר מזה, מפני שהנשים שמעורבות בזה עושות עלי בדרך-כלל רושם של זונות שמוכנות לעשות הכל בשביל עוד מנה. האשה שאצלי בפנטזיה היא מטיפוס אחר לגמרי. כמו הזונה, גם היא אישה חזקה מאד; אבל אצלי בראש היא חזקה גם בשאר המובנים של החיים, ולא רק במה שקשור במין.

האישה שאצלי בראש היא אישה יפה, גבוהה, מרשימה, מלאת בטחון עצמי, מהנשים החזקות שיודעות שהן חזקות ולא פוחדות להשתמש בכוח שלהן. היא בעלת מקצוע "מכובד", מנהלת שיווקית באיזו חברה גדולה למשל, מאלו שסוגרות את הטלפון במשרד תוך-כדי מעיכה אלגנטית של סיגריה מצופה אודם עדין וממשיכות לחלק עוד קצת הוראות לעובדים שתחתיה. ויש לה אדון, לאשה הזו, אדם שאוהב אותה באמת ומכיר אותה ויודע מה היא צריכה ורוצה ואוהבת.

למה היא רוצה שיזיינו אותה שני הכלבים של אדונה? התשובה פשוטה: היא יודעת, עמוק בפנים, שהיא בעצם חיה במסווה מוצלח למדי של אישה. כשהיא חרמנית למשל, היא מודעת היטב להבדל הקטן מדי בינה לבין כלבה מיוחמת. היא גם רוצה, מובן מאליו, לרצות את האדון שלה - שמודע היטב לאותו הבדל בדיוק. אולי זה גם כי יש לה כלבה משל עצמה, שהיא מאד אוהבת ושהיא גידלה מאז שהייתה גורה. היא אוהבת להביט בכלבים אחרים כשהם דופקים את הכלבה שלה. אז כשטוב להם ביחד, לה ולאדון שלה, בימים האלה ששניהם מוצפים באהבה משותפת, הוא מגיע אליה הביתה עם שני הרוטווילרים השחורים שלו ומזיין אותה יחד איתם.

בהתחלה היה לה קשה מאד עם זה. כדי לרכך את המכה, בפעמים הראשונות, הוא ניסה לצוות עליה למצוץ לכלבים שלו אבל כל ארבעת המשתתפים גילו מהר מאד שזה לא זה. והאדון שלה, מובן מאליו, היה מספיק חכם בכדי להבין מיד את הסיבה: כלבות אמיתיות לא מוצצות לכלבים שמזיינים אותן. יש מעט מאד מין אוראלי בטבע ולכן זה הרגיש לכל הנוכחים מזוייף, ולכן מלוכלך מדי. אז מהר מאד הם ירדו מזה.

הם היו ממתינים לתקופה שבה הכלבה שלה הייתה מיוחמת והוא היה הופך את הכלבה על גבה ומעסה לה את הנרתיק, אוסף מהכלבה את כל הרטיבות ואת כל הריחות עד שכף ידו הייתה לחה כולה ומלאה בריח שהוא, באפו המוגבל, לא יכול היה להריח. אז הוא היה משכיב את האשה שלו על הגב, באותה תנוחה בדיוק, ונותן לכוס שלה להפוך לחייתי. זה היה מחרמן אותה עד טירוף בפעמים הראשונות וזה לא היה נדיר שהכל נגמר ככה, כשהיא גומרת בכף ידו שמורחת אותה בנוזלי הכלבה שלה. היא לא היתה מסוגלת להמשיך אחר-כך.
מאוחר יותר היא למדה לשלוט בעצמה קצת יותר, והיה אפשר להמשיך. הלאה. רחוק יותר.

הוא היה מורח לה את הכוס ואת התחת, מעמיד אותה על ארבע, מתיישב מולה ונותן לה לרדת לו, לענג אותו. הוא לא היה מרשה לה לגעת בעצמה תוך כדי; שניהם ידעו שהיא תגמור מיד אם ירשה לה. הכלבים שלו, שלא היה מאפשר להם לזיין שום כלבה אחרת, היו משתגעים. הם היו מסתובבים בחדר כמוכי טירוף, נוהמים לעברה וזה לעבר זה, מדי פעם שוכחים שהם חברים באותה להקה ומתנפלים זה על זה, רבים ביניהם מי יזיין ראשון את הנקבה המיוחמת שהריחו. בכל פעם שהם היו מתקרבים מדי אל האשה שלו הוא היה גוער בהם ומושיב אותם מאחוריה, משני צדדיה, נוהמים בקול נמוך, מעונים. היא הייתה שומעת את הנהמות שלהם ומוצצת לו יותר ויותר חזק, בטירוף חושים, מחכה להרגיש את הכוח שלהם, את החייתיות, הכנות הבלתי מתפשרת של זכר שמזיין נקבה.
ואז הוא היה משחרר אותם בפקודה קצרה, והם היו מרחרחים לה את הכוס, את התחת, מלקקים כדי להרגיש שהיא באמת מיוחמת, מדי פעם רבים ביניהם עד שאחד היה הופך לדומיננטי ועולה עליה בעוד השני מבין את מקומו ומתיישב בצד, ממתין לתורו. היא הייתה מסתכלת בזוית העין, מבלי להפסיק למצוץ, בחלון הגדול שבחדר. מתבוננת בגוף היפה והנשי שלה תחת גופו השחור והשעיר של הכלב של אדונה.

לרוע המזל, הכלב לא תמיד ידע מה לעשות. אני לא יודע אם ראיתם פעם כלבים מזדווגים, אבל יש שם שני שלבים. בשלב הראשון הזכר עולה על הנקבה, אוחז במותניה – הזין האדום שלו נפוח וגדול – ומנסה לקלוע לחור הנכון. הוא לא רואה את הנרתיק של הנקבה ועליו לפעול בעזרת חוש המישוש בלבד. בתנועות דחיפה קטנות של אגן דחוק אחורה הוא מחפש את הפתח, מבקש להגשים את עצמו. לפעמים הוא לא מצליח להכנס, ואז הוא יורד ממנה, מתוסכל, מרחרח עוד, מלקק עוד, ועולה שוב. אבל כשהוא סוף סוף מסתדר, נו, איך לומר את זה, אין דבר יפה וחזק כמו הטבע בפעולה. הוא מוצא את החור הנכון ונכנס פנימה באיבחה חזקה, תוקע עמוק ככל שהוא רק יכול. מהרגע שהזכר בתוך הנקבה התנועות הופכות קצרות וחדות ומהירות. כאילו הוא לא מוכן לקחת את הסיכון של להוציא קצת יותר מדי את הזין, פוחד לאבד את המומנטום, ונשאר עמוק בתוכה כשהוא זז.

כשהכלב של אדונה ניסה לזיין אותה בפעם הראשונה, שלושתם היו מתוסכלים מאד בהתחלה (הכלב הנוסף, לעומת זאת, ישב בצד ורייר בשמחה). הכלב ירד ממנה ועלה עליה ארבע פעמים, מתוסכל, לא מסתדר עם האנטומיה החדשה והלא מוכרת. אני מניח שהרבה גברים שזיינו פעם בחורה שהם לא מכירים, בחושך מוחלט ועם קונדום, יכולים להבין איך קרה שכשהכלב של אדונה הצליח לבסוף לדחוף לה את הזין, זה היה דווקא לתחת. אנקת הפתעה וכאב נפלטה מפיה, מה גם שהדחיפה הפתאומית והאלימה דחפה את גופה קדימה ואת הזין של אדונה עמוק יותר לתוך גרונה. דמעות עלו בעיניה, דמעות של כאב, של בושה, והיא מיד הרימה מבטה לאדונה שקיבל אותה במבט אוהב שציווה עליה ללא מילים: "הרגעי. שחררי. קבלי". היא הרפתה את השרירים, נאחזת בתחושה המוכרת של הזין של אדונה בפיה, והתמקדה בחלון, בדמות המטושטשת של החיה השעירה מזיינת לה את התחת. זה לא היה זיון ארוך במיוחד - הכלב היה מיוחם מאד - אבל ברגע שהוא גמר וירד ממנה, ועוד לפני שהספיקה להרגיש את הזרע שלו נשפך מחור התחת שלה, התעורר לחיים הכלב השני, כאילו מתוך איזה סימן ברור שרק שני הכלבים הבינו, ועלה עליה מיד. אחרי כמה נסיונות כושלים הוא הצליח למצוא את הכוס שלה שהיה כבר רטוב מאד, מגורה ובלתי מסופק. אולי אצל גברים אנושיים גודל האיבר קשור ישירות לגודל האגו, ולכן גם לדומיננטיות, אבל זה כנראה לא ככה אצל כלבים; הכלב השני היה מצוייד היטב, הזין שלו גדול יותר ועבה יותר מזה הראשון. הוא נכנס כל-כך חזק וכל-כך עמוק, קורע את הכוס שלה בהתלהבות מתגברת מזה שהגיע תורו, שהיא פשוט לא היתה מסוגלת לנשום. כל נשימה הדגישה את החיה שייצאה לחופשי בתוכה. היא חיפשה את מבטו המרגיע של אדונה אבל הוא הסתכל, מהופנט, בחלון, מתעלם במופגן ממבטה המבקש את שלו. היא הבינה שעכשיו כבר אין מקום לרחמים והסתכלה גם היא בחלון, מחקה את אדונה, מבינה. הכלב שדהר מעליה נהם בקול נמוך והשילוב הזה של הקול והמראה והריח והתחושה והטעם של אדונה בפיה הוציא אותה לגמרי מדעתה. כשהיא גמרה היא הייתה כל-כך משולהבת, שהמציצה שלה גרמה גם לאדונה לגמור לה בפה, והכלב שבתוכה אחריו. היא נטפה עכשיו זרע מכל החורים, זרע של גבר וזרע של כלב, והתקפלה על הרצפה מכווצת, מאושרת, חיה.

היום היא כבר מסוגלת להנות מזה בלי להיות מופתעת מעצמה. היא מסוגלת, תוך כדי הזיון, לענות לטלפון לאחד העובדים שלה ולחלק פקודות בזמן שאחד הכלבים רוכב עליה. היא מדברת לטלפון בקול לאקוני, ענייני, כשהיא מסתכלת על עצמה בחלון החדר וכל מה שהיא בעצם רוצה לומר הוא:

"אני לא יכולה לדבר כרגע. מזיין אותי כלב בתחת. אתקשר כשיגמור".