מעשה שהיה, כך היה:
היתה לי שכנה שגרה בבית שמולי. בית עם חצר מדושאת, מטופחת ונחמדה. לילה לילה היתה יושבת בחוץ ומעשנת לה מה-שלא-יהיה, בעיניה תמיד אותו מבט מהורהר וחולמני.
אני נוהג, בימים כתיקונם, לחזור הביתה בשעות הלילה המאוחרות עד מאוחרות-מאד (חיית לילה אני), והיא –היא תמיד שם; בקושי זכורות לי פעמים בהן חזרתי/יצאתי באחת מהשעות המטורפות שלי והיא לא ישבה שם, על הספה בחצר המדושאת שלה, מעשנת מה-שלא-יהיה.
בחורה יפה בשנות העשרים המאוחרות, רזה וגבוהה, שיער שחור (שלא לומר אפלולי) ארוך וגולש, עיניים יפות מאחורי משקפיים מלומדות. תמיד עשתה עלי רושם של סטודנטית תואר שני לפסיכולוגיה או פילוסופיה. מדי פעם הייתי שומע פסנתר מנגן ממעמקי הבית. בחורה ברמה.
מיזנתרופ שכמותי, מלבד הנהון מקרי פה ושם לאות שלום מנומס מעולם לא החלפתי איתה ולו-מילה, למעט "תגידי, הפסנתר זו את? – כן". וזהו בערך. ככה חיינו לנו במיזנתרופיה הדדית מספר חודשים. יחסי שכנות טובים, אני קורא לזה.
ערב קיץ נעים אחד, ואני חוזר הביתה לעת סוף הלילה מהפאב השכונתי עם בחורה שיצאתי איתה באותה העת. להגיד שהיינו שיכורים יהיה אנדרסטייטמנט מטורף. אפילו הלומי-שיכר לא יהיה הוגן; פשוט לא ראינו בעיניים. לא מבין בכלל איך הגענו הביתה, שיכורים, נוטפי ריר וחרמנים כשהיינו.
הייתי כל-כך שיכור, שמסתבר ששכחתי לסגור את דלת הבית מאחורינו; עד כדי כך מיהרנו לחדר השינה. דלת פתוחה ואך לונג עלוב המכסה את סלון ביתי הדל. ואותה בחורה שחזרתי איתה הביתה קולנית היתה למדי כשנהנתה, ונהנינו מאד אותו לילה.
אני לא יודע כמה זמן הזדיינו בחדר השינה, מתענגים על כל שנייה שיכורה, ופתאום, באמצע מציצה משובחת, אני קולט את קופסת הווינסטון שלי על הרצפה בפתח חדר השינה. הבהרה: כמה שלא אהיה שיכור, אני אדם מסודר מאד בדברים מסויימים. ידעתי בוודאות מוחלטת שלא השארתי את הסיגריות שלי בפתח החדר, ושהבחורה שאיתי מעשנת מרלבורו לייטס. לקח לתובנה הזו קצת זמן להגיע (למרות שפגה קצת השפעת האלכוהול בינתיים, בעוד אנחנו משתעשעים לנו), אבל בסוף קלטתי שמשהו כאן לא בסדר. נכון שקשה להתרכז ולשחזר את אירועי הערב תוך-כדי מציצה משובחת אבל אין שום סיכוי שהשארתי את הסיגריות על הרצפה בפתח חדר השינה.
"תישארי כאן ואל תזוזי מילימטר" הודעתי לבחורה המופתעת שאיתי ויצאתי, עירום לחלוטין ועם זקפה לא מבוטלת למסדרון המחבר את חדר השינה שלי עם הסלון שבכניסה לבית, לבדוק מה קורה. בשנייה שלאחר מכן מצאתי את עצמי עומד בגאון כפול מול עלמה שחורת בגדים ושיער שנוגעת בעצמה ומסתכלת בעניין מפוחד בשנינו, בי ובזין שלי.
תמיד ידעתי שאני דפוק, אבל ההוכחה הניצחת נתקבלה במשפט הראשון שקפץ לי לראש ומשם ישר החוצה:
"אני לא זוכר שאני ארזתי אותך מותק..."
למה אישה יפה שנוגעת בעצמה כשאני עומד מולה עירום ועריה מעלה לי את האסוציאציה של סרג'יו קונסטנצה המוציא את יעלי מתוך המזוודה נותר חידה בעיני, אבל זה מה שייצא לי. באופן מפתיע היא הפסיקה לגעת בעצמה.
"תקרא", היא אומרת ומצביעה על מסך המחשב שבסלון.
"??", תהיתי בקול רם.
"תקרא. זה יהיה יותר קל".
להלן מה שהיה על מסך המחשב שלי, בדף הראשון של איזה מסמך וורד שאלוהים יודע מאיפה חפרה (ולמה הרשתה לעצמה לחטט לי במחשב?!), מילה במילה:
"למי שכתב את הטקסט שבהמשך: אל תדאג, הקובץ שלך בהמשך. תסלח לי אם אני אכתוב מהר ואדלג על הגהה. קראתי וממש אהבתי, זה ברמה של פירסום.
לזוג שנכנסתי לדירה שלו: אתם מזדיינים בקולי קולות והמון זמן, עם דלת פתוחה לעברנו ולונג מתנפנף שמאוחריו האור דולק. יודעים שאני יושבת שם לעשן המון מן הסתם, כי אני שם חצי מהזמן. אז למה שאני לא אגיב לחוויה המינית המעוררת והפרובוקטיבית הזאת בפרובוקציה משלי? כאן חשבתי ובאתי. להכיר אתכם (או מישהו מכם), להצטרף, משהו."
קראתי שוב.
ואז שוב.
ועוד פעם.
כשהתסכלתי עליה בסוף, האדימו לחייה בקונטרסט משגע לשערה השחור.
"חכי פה ואל תזוזי מילימטר" אמרתי לה (- אוצר מילים של שבלול בורמזי יש לי לפעמים), וחזרתי לחדר השינה, נזכר בדרך, שוב, שאני עירום לחלוטין. למזלי זרם עכשיו כל הדם לראש דווקא.
"את במצברוח משועשע?" שאלתי את יקירתי שבחדר, שכנראה שמעה רסיסי שיחה וישבה נטועה במקומה, מבוהלת עד אימה.
"??", היא שאלה בקול רם, וגרמה לי שוב להבין עד כמה אנחנו דומים.
לקחתי את ידה, הלבשתי אותה חלוק ולבשתי ג'ינס, והובלתי אותה לסלון כדי שתגיד לי אם גם היא רואה את רוח הרפאים שיושבת לי על הספה לבושה שחור. כג'נטלמן מושלם וחצי עירום, עשיתי ביניהן היכרות (שבה למדתי בפעם הראשונה גם אני את שמה של רוח-הרפאים) והושבתי את הבחורה המבוהלת שגררתי מחדר השינה ליד המחשב, לקרוא.
בינתיים מזגתי לכולנו כוסית מהוויסקי המשובח ביותר שלי והוספתי קצת קרח, לקרר טיפה את האווירה.
תוך שלוש דקות בערך היתה כבר סיגריה מגולגלת באויר והשיחה קלחה ונסובה בעיקר על ספרים (קשה לפספס את הספריה שיש לי בבית, אני מניח). אני יושב על הספה, הבחורה הבלונדינית הסמי-שיכורה שאיתה הגעתי הביתה לפני כמה שעות ישובה על הכורסה מולי ורוח-הרפאים שוכבת איתי על הספה שלי, רגליה פשוטות על ירכיי ואני מלטף אותן ומחרמן אותה כאילו אין מחר, משוחח שיחה ערה אך הזויה על הספר שקראתי באותו זמן ("עזאזל" של בוריס אקונין, אני חושב). מדי פעם מגניב יד חסרת בושה אל מתחת לחולצתה, מועך שד נטול חזיה וממולל פטמה זקורה. הבחורה שלי ישבה בכורסה שותקת רוב הזמן ומסתכלת במבט משועשע-מבוהל-מתעניין בי ממשש את רוח-הרפאים שעלי ובה ממששת אותי, חוקרת. בשלב מסויים אפילו הגיעה השיחה לדיון בין שתיהן, מול אוזניי המשתאות, על איכויות הגוף שלי והיקף החזה והזרועות. נשים!!
תוך-כדי השיחה הסתבר שהרוח היא אכן סטודנטית מתקדמת לפסיכולוגיה ושבשיכרותינו פיספסנו את כל הרעשים שהיא עשתה בסלון כדי למשוך את תשומת ליבנו. אפילו פיספסנו את המטוס מנייר שהינדסה ושלחה לעברנו, ושעליו כתבה בכתב רהוט ונשי "שמעתי אתכם מזדיינים. אני גרה כאן לידכם, סטודנטית – באתי – עוררתם אותי. אפשר להצטרף/להכיר?" (הפתק עדיין אצלי בארנק, להקל עלי בימים קשים; וחוץ מזה אני אספן כרוני).
דיבורים-דיבורים, חירמונים-חירמונים, מבטים-מבטים, ופתאום קמה היפהפיה שלי מהכורסה ממול ומתחילה להתלבש. כמו סיגריה שזה-עתה ניצתה ומיד נמעכת במאפרה נגוזו כל המחשבות, הדמיונות והתקוות חיש-מהר מראשי. היא לא היתה מסוגלת לראות אותי נוגע במישהי אחרת. יהיו מי שיגידו שאני דביל מוחלט ושהייתי צריך להגיד לה יפה שלום ולבלות את הלילה עם רוח-הרפאים המריירת, אבל אני סובל מחוש צדק מפותח מדי. זו הבחורה שהבאתי איתי הביתה, ולה הרגשתי מחוייב. מצאתי עצמי מגרש באלגנטיות את הרוח בשחור, בעודי מחבק את זו שבדרך הביתה ופוקד עליה לשבת ולשתוק ולחכות. שתלך הביתה אחר-כך אם היא רוצה, אבל קודם הולכת הרוח.
הסתבר שלגרש רוח מסוממת, שיכורה וחרמנית אינה משימה קלה כלל וכלל. בלי להרחיב את הדיבור על הפרטים הטכניים, זה נגמר בי תופס את שערותיה של העלמה בשחור שנכנסה פתאום לחיי וגורר אותה על הרצפה, צורחת ובועטת, במורד המדרגות. אז עוד הייתי במסווה ונילי יחסית ולא ממש הרשיתי לעצמי למצוא את הסיטואציה מינית (טוב, אולי רק קצת), מה גם שהיא איימה שהיא תתלונן עלי במשטרה (ואת זה היא לא היתה צריכה להגיד!), והרי אני ושוטרים הולכים ביחד כמו שמן כתית טהור ומים מזוקקים. היה נדמה לי, אבל, שחוץ ממני כל הנוכחות דווקא מצאו את הסיטואציה מינית למדי.
בכל אופן, הושבתי אותה על הספה בגינה המדושאת שלה (לא לפני שהיא הרימה את חולצתה, מועכת את ידי על שדיה היפהפיים ומבקשת שאכאיב לה, מתריסה בי שאני אדיוט שאני לא מזיין אותה ושהזונה בבית תחכה), הדלקתי לה סיגרייה, וחזרתי הביתה. מאוחר יותר חזרתי אליה, עדיין יושבת ומעשנת שקועה עמוק בשרעפיה, ושוחחתי איתה קצת, מרגיע, מחבק ומדבר בעיקר שטויות, הרבה לפני שעוד הכרתי את המושג אפטר-קר. במבט לאחור זה היה כנראה סןג של אוטו-אפטר-קר, להרגיע קצת לעצמי את כל מה שהשתולל בי. או שאולי פשוט רציתי לגעת בה שוב? היא, בכל אופן, לא ממש היתה צריכה את זה. אבל היא שיתפה פעולה עם הבירבורים שלי, נשמה טובה שכמותה.
בימים שלאחר מכן היא אפילו לא הגיבה ל"שלום" מזדמן כשראיתי אותה על הספה שלה בחצר בדרכי הביתה. רק פעם אחת, במפתיע, היא שאלה אותי במבט מתגרה אם היא יכולה לבוא אלי לקפה, וסירבתי.
חודש לאחר-מכן היא עברה דירה, ומאז נעלמו עקבותיה.
המוצא הישר מתבקש להודיע לי בהקדם.
תודה.
לפני 17 שנים. 17 בפברואר 2007 בשעה 23:06
