בואו נודה בזה: יש מעט מדי זמן ביממה.
כמה קלים ונחמדים יותר היו חיינו לו היו מתווספות ליממה עוד כמה שעות טובות, כך שאפשר יהיה להספיק מה שאנחנו רוצים ו/או צריכים?
אז ניסיתי לחשוב על פתרון ואני שמח לבשר לעולם שנמצא אחד כזה, וזה אפילו לא היה קשה.
האגדה מספרת על אדם מן היישוב שהגיע לחברת "קולגייט" והציע לה פטנט שיגדיל את מכירותיה בעשרים אחוזים. הפטנט שלו עבד יופי והוא בטח חי עכשיו מאושר (או לפחות מעושר) באיזה ארמון.
הפטנט שהציע אותו מעושר-לעתיד היה פשוט למדי, ועל כן גם כה גאוני: להגדיל את החור במשחת השיניים בעשרים אחוזים.
הרי אף אחד לא יימרח פס קצר יותר של משחת שיניים על המברשת, ולכן אם קוטר החור יגדל הרי שאנשים ישתמשו בעל כרחם ביותר משחת שיניים, ובא לקולגייט גואל.
תגידו מה שאתם רוצים, זה עבד לו יופי.
אז הרעיון שלי דומה.
גם הוא מסתמך על הרגלים ישנים שמתים קשה (באנגלית זה נשמע יותר טוב).
יש 24 שעות ביממה, נכון?
(כן.)
ובמקביל, יממה היא הזמן בין זריחת החמה לזריחתה ביום שלמחרת, נכון?
(כן.)
יהיה קשה למדי לשלוט בזמן שלוקח לכדור הכחול להשלים סיבוב סביב צירו (ולכן זהו צוואר הבקבוק), אבל אנחנו כן יכולים לשלוט במספר החלקים שאליהם אנחנו מחלקים את הזמן הזה.
הפתרון שלי הוא לכן להגדיל את מספר השעות ביממה, פשוטו כמשמעו.
לצורך כך עלינו להגדיר מידת זמן חדשה: שעה ג'אברווקית, או ש?"ג (הפעם זה נשמע טוב יותר בבריטית).
ואני אסביר:
ביממה הנוכחית, הפרימיטיווית, ישנן 1440 דקות המחולקות כאמור ל- 24 שעות.
גם ביממה א-לה-ג'אברווקי יהיו 1440 דקות, כך ש- 1 דקה ג'אברווקית תהיה שווה בדיוק ל-1 דקה פרימיטיווית [חישוב פשוט למדי, אפילו לאימבציל כמוני].
אבל מה יקרה אם כל שעה תהיה מורכבת מ-50 דקות? במקרה שכזה תהיה ש"ג שווה בדיוק 0.833 שעות פרימיטיוויות [זה כבר הצריך מחשבון, וזה גם לא ממש חשוב להמשך].
הרי שנקבל (לאחר עיגול קטן, כי יותר קל לחלק 1450 ב- 50, ואני אוהב עגול) כ- 29 שעות ביממה.
וכך הרווחנו חמש שעות (כמעט) תמימות!
הספקנים ביניכם - אלו מחוסרי החזון והאמביציה - יטענו שזה טיפשי ושלא עשיתי בכך ולו מאום; אך טעות מרה בידם!
אנחנו רגילים לחלק את זמננו לשעות עגולות (כן, לא רק אני אוהב עגול).
עכשיו דמיינו שבבת-אחת עובר העולם כולו לשעות ג'אברווקיות, ש"גים, בעקבות מהפכה אלימה אבל שהתחילה בקטן.
***
אני קובע עם הסאבית שלי להופיע בפתח ביתה עם שוט וזר חבצלות בעוד שעתיים בדיוק.
לפי חלוקת הזמן הפרימיטיווית הנהוגה כיום, זה ייקח לי בדיוק 120 דקות.
בזמן הזה, באותן 120 דקות, אני אספיק להתקלח; להתלבש; למצוא מישהו שימכור לי חבצלות באמצע הלילה (ולקלל את עצמי פעמיים על הרעיון המפגר); לגלות ששכחתי את השוט בבית ולחזור לקחת אותו (עוד קללותיים); לעשן שלוש וחצי סיגריות; לחפש חניה ליד הבית שלה ואז עוד לחכות מחוץ לדלת שלה - כמו כלב! – בערך עשר דקות, רק בכדי שאוכל להופיע במלוא הדרי בדיוק שבע שניות אחרי השעה הנקובה (שלא תתפוס תחת, הזונה.)
ועכשיו נניח שהעולם התפתח ועבר לשעות ג'אברווקי.
הרי לא אומר לה "אהיה אצלך בעוד שעתיים-ועשרים-דקות בדיוק"; עדיין אקבע איתה לעוד שעתיים, שני ש"גים (100 דקות זה יוצא; בלי מחשבון), ופשוט אאלץ להזדרז יותר או לעשן פחות.
***
זה אותו עקרון כמו בצבא, שם מחלקים לך את היממה לאינטרוולים קצרים יותר ופתאום אתה מגלה כמה דברים אפשר להספיק בשעה וזה מדהים אותך. כמובן שאפשר להספיק יותר!! הרי במקום לדבר בשעות מדברים האנשים-בירוק (יימח שמם) במונחים של עשר דקות לאינטרוואל!
אם יש לך שעה של הפסקת אוכל לפי שעון הג'אברווק, הרי שתנצל אותה ביתר יעילות מאשר אם הייתה לך שעה לפי השעון הפרימיטיווי הנהוג היום, שכן אף אחד לא יוציא אותך להפסקה בת "שעה-ועשר-דקות, ולא דקה אחת יותר!", ולו רק כי לוקח יותר מדי זמן להגיד את זה, והזמן קצר בעוד המלאכה מרובה (טיעון מעגלי, אני יודע).
כך אמנם יום יישאר יום ושבוע יישאר שבוע, אבל כולנו נספיק הרבה יותר כי יהיו יותר שעות ביממה.
ויפה ש"ג אחת קודם!
לפני 17 שנים. 13 במאי 2007 בשעה 17:06
