[הפוסט הבא אינו מומלץ לגרנטופובים או לחסרי חוש ציניות. בנוסף, המילים הגבוהות משמשות כעור כבש בלבד ואין לייחס להן משמעות פלצנית כלשהי]
הפסקת צהריים. כוס קפה. שיחות סרק. מחשבות.
שלוש עובדות הולמות בי, בזו אחר זו, אאוט אוף דה פאקינג בלו:
א1. למרות נסיונותי הרבים, לא הצלחתי לעצור את הזמן. אני הולך ומקשיש עם כל יום שעובר.
א2. על-אף שמשפחה עלולה להיות מצב קיומי נעים למדי, אני לא רואה את זה קורה בזמן הקרוב.
א3. בעקבות נחישות קונסיסטנטית (שלא לומר קשיות עורף ועזות מצח) להתעלם לחלוטין מכל אלמנט פיננסי סביבי, ובשילוב עם שנים של הדוניזם חסר-עכבות, נשארתי כמעט נטול-מעות בהשוואה לסובבים אותי. מצב זה מקשה, למצער, להתמודד או לשנות את שתי העובדות שלמעלה.
ובהיותי אדם פרקטי, לפחות ברמת המחשבה, עולות לי מיד שלוש עובדות נוספות המלוות בזריזות גם בשלוש מסקנות אינדוקטיביות:
ב1. תוחלת החיים האנושית בחברה המערבית מן המעמד הבינוני-גבוה נמצאת כבר זמן רב באינקלינה אקספוננציאלית. זה גם מאפשר לאדם הממוצע לצבור הון גדול יותר, כי יש יותר זמן להרוויח אותו.
מסקנה: יש יותר ויותר אנשים, והם יותר ויותר עשירים.
ב2. על-אף האמור לעיל, גילאי הפוריות אינם מתארכים בשיעור דומה. במקביל, גם העליה באיכות החיים אינה עולה בשיעור דומה לעלייה במשכם, שכן יש לאדם הרבה יותר זמן להיות חולה.
מסקנה: יש יותר ויותר זקנים (כאשר "זקן" מתייחס למצב אקזיסטנציאלי, לא כרונולוגי).
ב3. מספר המשפחות החד-הוריות (במתכוון או כתוצאה ממקרי גירושין, שגם הם עולים במהירות מפחידה) דווקא עולה בשיעור שהוא גבוה אפילו משיעור העליה בתוחלת החיים.
מסקנה: יש יותר ויותר אנשים בודדים, נטולי-משפחה.
מסקנה מאוחדת: יש יותר ויותר זקנים עריריים, וכסף לא חסר להם.
אנשי עסקים ממולחים בחליפות כחולות ראו כמובן את הפוטנציאל הכלכלי הגלום באותו כוח התופס את מקומו על מפת האנושות המערבית (היינו מסקנה ב2), והעולם החל - וממשיך בקצב שמדביק את כל אלו האמורים למעלה - להשתנות ולהערך בהתאם. החל ממפלגה קשישה, דרך בתי-גיל-זהב מפנקים ויוקרתיים יותר או פחות והמספקים שלל פעילויות לקשיש המשועמם, וכלה בפרסומות לבריחת שתן. יושבים הביזנסמנים וחושבים אילו צרכים יש ויהיו לאותה אוכלוסיה גדלה והולכת ומתאימים להם פתרונות. ככה זה, עולם קפיטליסטי; כשיש ביקוש, יש היצע.
אבל הם מפספסים משהו, האנשים בחליפות.
הרי ברור לי שכשאהיה בעצמי קשיש וערירי זה לא ישנה כמה סוער יהיה משחק הברידג' בחדר התענוגות, אני עדיין הולך להתחרט על זה שאין לי משפחה. אף אחד לא באמת רוצה להיות ערירי, ובטח שלא בדיעבד. במילים אחרות: כשכבר ארצה אותה, את המשפחה, כנראה יהיה כבר מאוחר מדי. ומכאן, תוך אינדוקציה נוספת ובהנחה ההגיונית שכולם כמוני, ניתן בבירור לראות שהצרכים העולים מס"ק ב3 ומן המסקנה המאוחדת אינם נענים כלל.
והנה, כך פתאום, מצאתי את הדרך לשינוי ס"ק א3!
מה אין לקשיש ערירי?
משפחה לדאוג לה, נכדים קטנים שירוצו בין הרגליים מבלי שיצטרך להחליף להם חיתול או להוציא מהם גיהוק או להתעורר עשרים פעם בלילה או לקחת אותם לרופא בארבע בבוקר כשיש להם חום.
בקיצור: מישהו לתת לו ממתקים כשהוא בא לבקר פעם-פעמיים בשבוע.
מה יש לקשיש ערירי?
הרבה זמן והרבה כסף ומחסור בדברים לעשות עם שניהם.
ואני אומר: אם אפשר לקנות כלות מאוקראינה, למה לא לשכור נכדים מסין?
החברה שלי תקרא "שמחה מאוחרת בע"מ" (או אולי "גיל מאוחר", טרם החלטתי).
היא תייבא נכדים סיניים, ילדים בכל מיני גילאים שרק חסר להם בית ומישהו שיתן להם ממתקים בשבת בבוקר, ותשווק אותם במחיר מופקע (כי מה כבר יש להם לעשות עם הכסף? אפילו למי להוריש אותו אין) לאותם קשישים עריריים שרק רוצים לתת קצת ממתקים בשבת בבוקר ולשבוע קצת נחת.
כלקוח בחברתנו תוכל לבחור לעצמך את גיל ומין הנכדים או לתת לצוות המקצועי שלנו לבחור בשבילך, כתחליף לראנדומליות הטבעית שפיספסת. תוכל לקבל אותם לביתך מתי שרק תרצה [ההסעות עלינו] או לקבל מאיתנו טלפון ("סבא, הנכדים נורא רוצים לראות אותך בשבת!") כתחליף לנודניקיות הטבעית שכבר לא תהיה לך. יהיה לך קו פתוח 24 שעות שבו תוכל לצעוק על מישהו על איכות החינוך ("לא ככה חינכתי אותך לחנך את הילדים שלך!!"), וכשיימאסו עלייך, תוכל בקלות וללא בירוקרטיה מיותרת להחליף נכדים.
אפילו את הממתקים תקבל מאיתנו.
כל מה שאנחנו צריכים זה את מספר חשבון הבנק שלך ושתהיה בלי משקפיים, שלא תראה שהעיניים הקטנות שלהם מלוכסנות.
כן, כן. אני הולך להיות מליונר.
[כל הזכויות שמורות; בכפוף לתקנון המבצע; טל"ח]
הערה:
אתה לא חייב, אתה יודע.
יש הרבה דברים אחרים שאתה יכול לעשות עם הכסף שלך בזמן שאתה מחכה לסוף.
תמיד אפשר לבחור באופציה כזו, למשל:
קצת אקשן, מה רע?
לפני 16 שנים. 15 ביוני 2007 בשעה 13:45
