לפני 16 שנים. 30 במרץ 2008 בשעה 18:29
לפעמים... כשאני מכונסת בעצמי וכואבת אני שוכחת עד כמה החברים הטובים שלי אוהבים ומכילים.
מפגש אחד, המון אהבה וגעגועים. צריכה להיות במחיצתם יותר.
לזכור תמיד לא להיפגע ממישהו נטול משממעות.
אחרי שנה שלא, כשהצירים בגוף חורקים אני חוזרת להתאמן.
סוף מרץ, איילון, נהיגה מהירה, לילה, מוסיקה חזקה, אני מפזמת לעצמי בקולי קולות כשטיפות כבדות של גשם זולגות על החלון.
הכתמים הצהובים הללו בגוף, הם אלו שנשארים אחרי שהסימנים הכחולים נעלמים.
הכלבה שלי שחזרה הביתה אחרי טיול עצמאי בשדות, עם ריח צחנה של נבלה ששורף לי את השערות בנחיריים.
ומתנה אחת שווה שקיבלתי... איבר גברי בגודל כף יד עשוי משוקולד משובח. יאמי.
