לפני 17 שנים. 10 באפריל 2007 בשעה 13:25
אני מגיעה, לפעמים שלמה, לפעמים מחוייכת, לפעמים עצובה, לפעמים חנוקה.
היא חופרת, נוברת, מכאיבה ושואלת, מחטטת ושוב שואלת, ושוב חוזרת לנקודה כואבת, נוגעת, דורכת, מפוצצת ומפרקת.
וכמו תמיד אני יוצאת משם סחוטה, דומעת, אבל הרבה יותר מבינה ורגועה.
אבל היום אני חושבת שהגעתי לנקודה שיהיה לי קשה מאוד עד בלתי אפשרי לרדת נמוך יותר ממנה.
איך משחררים?
