שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

כבר לא בורחת

פח הזבל הפרטי שלי.
לכאן מתנקזים העצב, הכאב, מחשבות, אכזבות ושאר הגיגים.
לפני 17 שנים. 11 באפריל 2007 בשעה 20:10

כבר כמה ימים שאני יוצאת לרוץ בערב בפרדסים ובשדות.
לוקחת איתי רידג'בקית כבת שנה, מושאלת של השכנים, כלבה עם אנרגיות מטורפות מקדימה וגולדנית מעורבת קשישה כבת 6, שלי מהבית, פדלעה גרגנית, זונת תשומי ואני חולה לה על התחת כמאסף.
אני והן, שדות ומרחבים, רצות.
ביום הראשון התגנב לאפי ניחוח שדות התותים, התעלמתי והמשכתי, ביום השני עצרתי ליד, בחנתי את התותים האדומים והשמנמנים, הם קרצו לי, חייכו אלי, ביקשו שאטעם, סירבתי.
היום... יצאתי לריצה עם שקית.
עכשיו אני יושבת כשלמולי קערת תותים שמנמנים וחמודים היישר מהשדה.
חזירה שכמותי, ולא סתם חזירה גם גנבת.

מפוכחת​(נשלטת) - וגם וגם וגם אוכלת לבד!
לפני 17 שנים
לא קשורה -
תפסיקי לקשקש.
מחר בבקשה לרוץ עם ג'ריקן ריק.
בא לי ריבה.
לפני 17 שנים
Whip​(שולט) - צריכה להוסיף קצת סוכר או שמנת מתוקה, להחזיר את האנרגיה שאיבדת בריצה... ;-)
לפני 17 שנים
סגנון ניהול - אין על ריצה ועוד עם כלבות
לפני 17 שנים
סגנון ניהול - שיחה עם רצה תמיד עושה לי את זה מעונינת?
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י