אמנציפציה

אני אוהבת מסיבות. הן ההזדמנות שלי להראות את השליטה שלי על הסאב שלי ברבים.
יש משהו בפומביות שמשחרר אותי; אני נועזת יותר כשאני יודעת שאנשים אחרים מסתכלים. אני נהיית יצירתית יותר, חדה יותר, ממוקדת יותר במטרה שלי.

למעשה יש לי שתי מטרות: הראשונה - להשפיל את פשתן, עד כמה שאפשר שאותו הרגע. השנייה - לבחון את השיא שלי, את המרחק אליו אני מוכנה ללכת.

יש אנשים שעבורם "המרחק שאפשר ללכת" מתבטא במעשים המוכנים "אקסטרים": תליה עצמית דרך קרסים המוחדרים לגב, אכילת חרא או התפלשות בו (קופרופיליה - אחד מתחומי הסטייה החביבים על המרקיז דה-סאד המקורי), מסירה לאחר/ת, הצלפות עד זוב דם. גם זו דרך לבחון את המרחק ואת גבולותיו.
אך עבורי, במובן מסוים, זו דרך מפוהקת. דווקא בצד הזה זה נראה לי פשוט: סף כאב? יש אנשים שיש להם סיבולת גבוהה, ויש כאלה שלא. ביזאר? יש מי שזה עושה לו את זה, ויש מי שלא. וכן הלאה. נכון שאפשר להיפתח, ונכון שטעמים משתנים. אני עדה, כי דברים רבים שהגעילו אותי (אבל ממש) בעבר מחרמנים אותי היום. ובכל זאת, דרך מפוהקת.

הדרך שמעניינת בעיני היא השביל שכל אחד יכול ללכת בו, אבל מה שיהיה למישהו משעול טובעני, יהיה מגלשת-מים מהנה לאחר. אני אסביר את הדימוי.
השביל שכל אחד יכול ללכת בו הוא, בעיני, השביל של השפלה. מהסיבה שכולנו חווים אותה לפעמים, בדרך כלל לא מתוך בחירה. לבחור בהשפלה זה כוח; הבחירה הזו מאפשרת לרסן את הדבר הכואב הזה ולרתום את האנרגיות שלו, על כל עוצמתן, למשהו חיובי: נגיד, לגירוי מיני.

בתפיסה שלי לכל דבר יש את האנרגיה שלו, ואנרגיה, כידוע, אפשר להתמיר. אקח את האנרגיה השלילית המתקבלת מהשפלה ואתמיר אותה לכדי גירוי מיני - והרי לי עוצמות חדשות ומרגשות של סקס, מה יותר טוב מזה?

עד כמה אני יכולה להשפיל את פשתן? מבחינות מסוימות, עד כמה שהוא נותן לי. מבחינות אחרות, עד כמה שניתן. אני דומית סבלנית, די רגישה ובעיקר סקרנית. נראה לי שאני יכולה ללכת רחוק יותר ממנו, ממה שהוא מסוגל. נראה לי גם שאני יכולה להוליך אותו בדרך הזו, אל גילוי יכולותיו ומיצויין.

אקטים פומביים של השפלה (למשל: במסיבה האחרונה בה היינו אילצתי אותו לכרוע על ברכיו, פניו צמודות למפשעתי, ולהישאר כך שעה ארוכה, בעוד אני משוחחת עם גברים אחרים, ומניחה להם לקנות לי משקאות. חשתי את נשימתו המתאמצת בחלציי, וזה ריגש אותי עד שפישקתי מעט את רגליי והנחתי לו להתבשם מניחוחות הכוס שלי. הידקתי את מפשעתי לפניו וכך יכולתי לשלוט כמות החמצן שנשם, וכל זאת תוך כדי שאני משוחחת על דברים אחרים לחלוטין עם גברים אחרים ונשים אחרות, שהיו מודעים היטב לסאב שצמוד לרגליי אך גם הם לא התייחסו אליו) מאפשרים לי למדוד את תגובותיו בצורה יותר מדויקת, כי באופן טבעי פשתן במצבים האלה עומד יותר על המשמר. הוא מבחין ביתר קלות מה קשה לו מדי וגם אני יכולה טוב יותר להבחין היכן הגבולות שלנו מצטיירים בבהירות רבה יותר.

לאקט הפומבי מתווספת גם תחושה של גאווה. אני אוהבת להראות לעולם שאני דומית. מטעמים פמיניסטיים אולי, ואולי סתם כי אישה שולטת זה בעיני הרבה יותר סקסי.