אמנציפציה

פשתן העדיף שהמלכה תביא איתה סאבית, ולא סאב. התחשבתי בבקשתו. גם אני רציתי לראות שוב את המלכה שולטת בסאבית שלה.

נפגשנו בביתה של המלכה ד', לדרינק ולשיעור לפני שנצא למועדון.
ישבנו שתינו על הספה. פשתן כרע על ידיו וברכיו בעמידת שש (כן, זה יצא במקרה משחק מילים נחמד), ואני הנחתי את רגליי על גבו. זו תנוחת-הישיבה החביבה עלי. הסאבית שלה הביאה פונץ' יין חם, שעשה אותי רגועה ומחוייכת ופתוחה לכל התפתחות.

בניד-ראש, הורתה המלכה ד' לסאבית שלה לכרוע לצד פשתן. רגליי עדיין על גבו, הבטתי בה כשהיא הדגימה לי הצלפות בשלושה שוטים שונים: שוט הזנבות, פרגול (חד-זנבי) ומקל דק וארוך, שנראה כמו נגנב מפנימיה אנגלית. מצא-חן בעיני המקל, הגמישות הנוקשה שלו ובהירות מידת הכאב שהוא השפיע על ישבנה של הסאבית. שמעתי אותה נאנקת, אך לא ראיתי את פניה. ביקשתי מהמלכה ד' שתורה לה להסתובב ופניה אלי. המראה היה מענג: רגליי על גבו של פשתן, הכורע בסבלנות בעמידת-שש (השם הזה יותר ויותר מוצא-חן בעיני), ומולי סאבית יפה וסובלת, כשהוד-מעלתה ד' מפגינה את יכולותיה המרשימות.

אני אוהבת את היכולת שלה להביע את רצונה בניד-ראש בלבד, את מיומנותה לשלוט במחוות קטנות בלבד.

אהבתי את צליל המקל; הפרגול הרתיע אותי קצת, ובעיקר אהבתי לראות את תנועות-ידה הקלות כשאחזה בשוט-הזנבות. זה מה שרציתי ללמוד.

השארתי את פשתן בעמידת-שש מול הסאבית שלה. המלכה ד' הזמינה אותי להתאמן, בעדינות, על ישבנה המנוסה של שפחתה. פשתן ראה הכל: את ידי המהססת, את השוט המונף, את פניה המצפות של הסאבית ואת הבעת-הכאב שלה. חייכתי אליו, והוא השיב לי חיוך מהוסס, שמח בהנאתי וחושש מהבאות.

ההצלפות הראשונות שלי היו עדינות מדי; חששתי. ההצלפות הבאות היו חזקות מדי. מאוחר יותר סיפרה לי הסאבית שהיה משהו מרגש באלמנט ההפתעה: חוסר המיומנות שלי גרם לכך שהיא לא יכלה לצפות מראש איזה סוג של הצלפה תנחת על ישבנה - חזקה, חלשה, מתאימה. את חוסר-הידיעה הזה היא מצאה מרגש, מחדש, מחרמן אפילו. "זה שיש לי נסיון הופך אותי לפעמים לקהה קצת", היא אמרה, "וקשה להפתיע אותי. אני לפעמים פוחדת שסך הגירוי אליו אוכל להגיע הוא סופי, ואז מה יהיה?" שמחתי על זה.

הצלפתי בה באופן רצוף כעשרים דקות. גם עכשיו קשה לי לקבוע אם זה הרבה מאוד או מעט מאוד. התחושה היתה כיפית מאוד, והתעצמה כיוון שראיתי מולי כל הזמן את פניו של פשתן, מתענג מהנאתי ודרוך אל פניה של הסאבית שמולו, אל התגובות שלה, מנסה לנחש איך יחוש בעצמו. אז הודיעה המלכה ד' שאני מוכנה. היא טפחה לפשתן על ישבנו בחיבה, אך הוא היה כל-כך דרוך שזינק כאילו צלפה בו בפרגול לוהט. נעמדתי מולו, פניו מול ברכיי. הזכרתי לו למי עליו לסגוד. הוא הזדקף מעט ונשק לי בכוס, לשונו מנסה לחפור את דרכה לתוך תחתוניי. הנחתי לו לעשות זאת, ואז נעמדתי מאחוריו. הוריתי לסאבית להצמיד את כפות-ידיו לרצפה, כדי שלא יוכל לזוז. המלכה ד' נעמדה לידי, נכונה לתקן, להנחות, להשגיח.

הצלפה ראשונה.
קלה.
סוג של דגדוג, רפרוף זנבות-הלבד הסגולים על ישבנו.

הצלפה שניה.
זהה.

ניסיתי להצליף בפשתן בעוצמה גוברת, אבל זה לא היה פשוט. פרק כף-ידי שחרר תנועות לא עקביות, כשהצלפות מסויימות לא עוררו כל תגובה ואחרות גרמו לו לזנק כך שהסאבית התאמצה ממש למנוע מכפות-ידיו לעזוב את הרצפה. מדי פעם עצרה אותי המלכה ד', והדגימה שוב: תנועה, דקות מסויימת של כיוון, מחווה. איך לגרום לזנבות לגלוש בקלילות על גבו וירכיו, לגרום לו לצפות להצלפה הבאה; כיצד לנווט את העוצמה, כיצד להשפיע על הכיוון.

רציתי שתהיה שם מראה כדי שאוכל לראות את ההבעה שעל פניו וכדי שהוא יוכל לראות אותי מעליו. הסאבית הצמידה את כפות-ידיו לרצפה ועיניה היו עצומות.
לסיום השיעור נעמדה המלכה ד' מאחורי הסאבית שלה, ואני מאחורי פשתן, ודרשה משניהם לפקוח עיניים. פשתן הביט במלכה ד'; הסאבית נעצה את מבטה בי. לסימן של המלכה הנחתנו שתינו את שוטינו בישבנם, בקצב אחיד. צליפותיה של המלכה ד' היו חזקות פי-כמה משלי. כמעט שמעתי את שריקת-השוט שלה, וראיתי את הסאבית שלה מתפתלת ומתאמצת. פשתן הביט בה בעיניים קרועות לרווחה, בעודי מצליפה בישבנו. ראיתי כיצד הוא שוקע בכאבה של הסאבית שמולו, ובצליפה חזקה אחת החזרתי אותו אלי.

"השיעור נגמר", הכריזה לבסוף המלכה ד'. אפשרתי לפשתן להתמתח מעט ולשתות. הסאבית הגישה סבב נוסף של פונץ' קינמוני. פישקתי מעט את רגליי. "אני מזכירה לך מי הדומית שלך", אמרתי לפשתן. הוא התמקם בין רגליי, פניו בתוך הכוס שלי, וליקק אותי בעודי מחליפה חוויות עם המלכה ד' הסאבית שלה.

אחר כך יצאנו למועדון.