אמנציפציה

הכי הייתי רוצה להשאיר על פשתן סימנים במקומות שרואים. סימנים שיגרמו לאחרים לתמוה.
לא סימני-נשיכה או "היקי" על הצוואר, שזה בנאלי, אלא
סימנים על פרקי-הידיים משפשוף החבלים שם לאורך-זמן;
סימני-הטבעה של הקולר על צווארו כמו חריצים של חזייה בסוף היום או של מכנסיים צמודים-מדי;
חריצים של חזייה 😄

סימנים שינכיחו אותי עבורו בכל פעם שיסתכל בראי, בכל פעם שאחרים יסתכלו עליו.

לפני שנה בערך רציתי לקנות לו קולר. כמובן שרציתי מעור שחור וכל זה, אבל בשביל ה הייתי צריכה להיכנס לחנות-מיועדת-לדבר או לאינטרנט. לזה לא היה לי כוח או חשק, היה שישי בצהריים ואני רציתי קולר עכשיו.
בחנות החיות התביישתי קצת, וכמו שקונים אקמול וגם קונדומים קניתי חומר נגד פרעושים לחתול וגם קולר שחור, רחב.
"אז יש לך כלב או חתול?" שאל המוכר בחיוך.
"גם וגם", עניתי.
"זה אחלה קולר", הוא ארז הכל וחישב בקופה. "את יכולה גם לשים אותו על הבן-זוג שלך, שלא יברח", וגיחך.
"אני אעשה את זה", אמרתי ברצינות מעושה.

מה שכיף בקולר זה שכשאני מושכת אותו בו, פשתן יכול ללכת רק לאן שאני מורה לו.