הרהורים מהקומה השלישית

בלילה ללא כתובת מאחורי הצללים
מסתתר האיש הפנימי, הקטן, המסוגר
מסרב להיפתח לשפוך אשר על ליבו
לדרוש בשלומה של ההזיה הממכרת
בלאט גווע לאיטו מאחורי הצללים
הופך לצל הנטמע בסביבה האפורה
בצבעי הסוואה מכסה את פניו
צבעי אושר ועצב, אור וחושך.


משמש של תחושות מעורבבות בצללים
מהולות בשיכר, נמהלות באור הנר
האיש הקטן לא מספר, סגור על ליבו
מביט דרך חלונות עיניו, ישר בעיניים
בשקיעתה של התשוקה המסנוורת, המתחלפת
במציאות מפותלת כמו המבוך המפתה
המבוך המושך אותך בעבותות ברזל
כולא דמויות וצללים, מציאויות וחלומות.
ציפורים מנוונות כנף נלכדות שם בסבך
נשכחות בצללים, בדירה ללא כתובת
ביתו של האיש הפנימי המסתיר פניו
מרחוב סואן עמוס אנשים וצביעות.

הערה: הקטע נכתב אז ומזמן. איכשהו אני עדיין אוהב את זה למרות התווים הפסימיים-קודרים המשתמעים ממנו.