כמה רגעים לפני שהשקיעה מסתיימת אני לוקח נשימה עמוקה שכולה אוויר מצונן ועומד. מביט בראי מחפש שם את עצמי מבעד לעיניים. מנסה בפעם האלף להיכנס פנימה, לתוך הגוף, דרך העיניים- אל הנפש. זה לא קל אני כבר יודע, אבל בסוף אני אצליח. החקירה הפנימית גוזלת אנרגיות רבות אבל יש בה שכר נפלא של צבעים וצורות.
בהתחלה, רואים רק צללים וזוויות מעורפלות. משהו בדומה למי שראייתו כבדה עליו. עם הזמן באה המיומנות ואיתה התמונה מתבהרת. עולם פנימי נפתח דרך הלב והנשמה, מחבק את הנפש, רוקד עם החופש. עולם שמקבל צורה וצבע, טעם וריח, ואם באמת מתאמצים ניתן אפילו למשש. זה לא יקרה בן רגע, צריך תרגול רב אולם מעל לכל צריך אמונה. אפשר לומר שמדובר בשלשלת טבעתית כשכל טבעת שלובה ברעותה שקדמה לה ושבאה אחריה. מכאן שהטבעת הבראשיתית היא הידיעה- הידיעה שהכל אפשרי!
לא, רובנו לא מודעים כלל או מודעים אבל לא מספיק מאמינים. ככה זה בעסקים מטאפיזיים, הספקנות לעולם גוברת. היכולת ליצור, לבנות או להרוס טמונה במחשבה בהירה וצלולה. סודה כה פשוט ועם זאת כה מורכב. רק לאחר קילוף השכבות, קליפה אחר קליפה, ניתן להגיע לשורש. רק לאחר הסרת המסכות, מסיכה אחר מסיכה, ניתן באמת להתחפש – הפעם לעצמך!
לפני 16 שנים. 24 באפריל 2008 בשעה 5:45