הרהורים מהקומה השלישית

בוקר. כוס נס קפה עם מעט חלב, סיגריה חזקה כמו שאני אוהב, את הכתבה בעיתון מזמן המרתי בכתבה ברשת. שואב שאיפה עמוקה ובעקבותיה פולט נשיפה ארוכה לחלל החדר. לא מעז לפתוח חלון, חם בחוץ. המאוורר מטרטר לי באוזניים. צריך להחליף אותו מתישהו. הכתבה ברשת, איך לומר בעדינות אנגלית, לא משהו. עובר לכתבה אחרת. אולמרט, עפ"י פרסומים חוץ-ישראליים רוצה להחזיר את הגולן. יופי, עכשיו אני צריך גם אקמול. עוד שאיפה ועוד נשיפה. מתרגע במדורי הספורט. "התחת" של אברם הפך לחלק הכי חשוב בגוף שלו ולשיחת היום באנגליה, וכן גם בישראל. חבורת העיתונאים מתגרדים ומזיעים בניסיונות קלושים לתרץ איך קרסה הקונספציה שלהם. ראה הקנאה מה היא עושה, חשבתי לעצמי. קצת אתיקה מקצועית, איזה קול שפוי במדבר הצייה העיתונאי הזה. נאדה. כלום. לא שמעו על זה במדינת חלם. הכל אינטריגות וכתבי חצר. או נכון יותר, ליצני חצר. חבל שהבדיחה היא על עצמם ועוד יותר חבל שזה לא מעלה אצלי אף לא גיחוך קטנטן לרפואה. מועך את בדל הסיגריה במאפרה הישנה, לוגם את שאריות הקפה שבכוס, ולא שוכח לסגור לרשת את החלון בפנים.