הרהורים מהקומה השלישית

יש לי סוד קטן שמלווה את צעדיי לכל מקום, יש לי ג'יני. תשמטו כל מה שקראתם באגדות הילדות: הג'יני לא חי בבקבוק, פשוט כי אי אפשר להגביל ג'יני למקום אחד קטן ודחוס. הוא לא מגביל משאלות, פשוט כי אין לו גבול או קצה. הוא תמיד מהנהן בראשו כאומר: כרצונך אדוני! ולא, לא משנה לו מה ביקשתי. הוא אינו מבחין בין השלילי לחיובי, בין המצוי לרצוי, בין הכישלון להצלחה או בין השנאה לאהבה. הוא ג'יני- ממלא המשאלות לטוב ולרע. הוא מעוצב כפלסטלינה לקול גחמותיי, מניד ראשו להן ולוחש בקולו העמוק והשליו: רצונך רצוני!

לג'יני שלי אין צורה, אין לו מקום ואין לו זמן. הוא שם תמיד בכל מקום ובכל שעה. הוא לא מוכיח אותי על ספקנותי כשזו מחלחלת, כאומר אמרתי לך. רק מחייך חיוכו השדוני ומשביע רצוני. עם הזמן למדתי לחיות איתו, להפעיל אותו נכון. כיוון שהוא עושה רצוני הוא פועל לכל הכיוונים. את הבקרה הוא משאיר בידיי. יחד עם זאת, אני לא רואה בו סוג של משרת. הוא בעיניי יותר מתווך, מעין מדיום ביני לבין הקוסמוס. הוא זה המעביר את משאלותיי הלאה, הוא זה האחראי לביצוען המלא. לפעמים, כשאני באמת מנסה לראות אותו, הוא מחייך אליי חזרה אחרי שעוד משאלה שלי מתגשמת. חיוכו שלם, טהור, נקי. אין לו מטרות רווח או תגמול. הוא פשוט שם, בשבילי, למעני. הוא פשוט שם כי אני מאמין שהוא שם...