לפני 16 שנים. 20 במאי 2008 בשעה 14:48
בחלומותיי, הלילה והיא, רקדנית, ספק אנושית ספק מצוירת, רוקדת שם בינות למלאכים. עוטה שמלת מלמלה אדומה, וכפליה כפלים לבנים ושחורים השזורים בה, החובקים את דמותה, הממחישים את גווה, כה תמירה וחטובה, כמה נאה היא גזרתה. ברוב ניסיונה אגנה נע, מרקד, כבובת חרסינה בשיער אסוף. בטמפו מושלם תנועתה מהפנטת, עקביה מתופפים על בימת השמיים, קול כפיה מהדהד, שולח בי רטט, מעביר בי עונג, כצמרמורת הערצתי.
כל העיניים נעוצות בה, עוקבות, שבויות במקצבה. והיא מחייכת, מניפה ידיה אל על, מותחת גופה הענוג, מודעת לכל פעימה בקהל, לקול לחישה. נסחפת אחר הצלילים המלווים לה, והיא השיר והגיטרה, והיא המחול והתנועה. ועוד שוב תשוב היא, עלה תעלה בתשואות להדרן, לקול מחיאות כפיו, לקול דרישת הקהל השבוי באצילות קידתה, כל דמותה אומרת תודה.
אח רקדנית פלמנקו שלי, ההיית או חלמתי חלום?!
