הרהורים מהקומה השלישית

יקרי המציאות הם המקרים המזמנים שני אנשים להיפגש באקראי, ולמצוא מכנה משותף הנפרש בו-זמנית בשני מימדי העומק והרוחב, המשיכה המנטאלית והמשיכה הפיסית.

כימיה כמעט טוטאלית ומשיכה כה ממגנטת היא משהו השייך דרך-כלל לסרטים הוליוודיים בעלי הפי אנד. כאלה שכולנו יודעים כמה אחוזי אמת ריאליסטית טמונה בהם, וכמה אחוזי אילוזיה ותעתוע שכל תפקידם מסתכם במכירת כרטיסים בקופה.

על רקע המציאות ומול נופיה של החוויה האינסטינקט השדוני-דמוני שבי ידע שעה שפגש באותה פייה מכונפת לאותת עמוק פנימה. ידע, ולא יכול היה להתכחש לאותו ניצוץ של קסם מהפנט, ממגנט ומשכר. אותו ניצוץ נדיר ביופיו שאך מעטים זוכים לו. כה בהירה עבורי הידיעה עד שבעודי מרחף מעל הדמויות הזרות ברחוב הסואן הרהרתי, כמה מבין אלפי האנשים ההולכים אנה ואנה עשו פשרות בחייהם, התגמשו על המצוי וויתרו על הרצוי?!
אני משוכנע שלא מדובר באחוזים בודדים, גם אם הם לעולם לא יודו על-כך בפה מלא ו/או בנפש חפצה.

אך מה לעשות והחיים הם לא לגנדה, שדונים ופיות לא קיימים במציאות, והתסריט לא תמיד כתוב כמו בסרט הוליוודי שובר קופות בעל הפי אנד!
על רקע פניה האפרוריים של המציאות אל מול נופיה של החוויה, גם לשדון מותר לפעמים למחות דמעה.