הרהורים מהקומה השלישית

ערפל, דמות מטושטשת על גבול הדמדומים, בין האפל למואר, בין הנסתר לגלוי, בין העלום למוכר. השכמתי קום מחופש לשדון, יצאתי ליער לצוד לי פייה, טמנתי מלכודת, הצבתי פח. זממתי ברשת להעלות דמותה, חישבתי להתיר כנפיה השבורות ברוך, לחבוש רגליה, לטפל בה במסירות אין קץ עד תחלים ותוכל לעופף, עת יירפאו כנפיה. אולם בסתר ליבי קיוויתי, אולי פיללתי, כי תבקש בי קן, מקלט לכאביה, מנוח לנפשה, מגן לפחדיה. תבקש להישאר למרות שאינה זקוקה לי עוד, להיוותר ליד אדונה, מושיעה, מצילה, מגינה- חופשייה כציפור, חרף היותה כבולה בשלשלאות...