לפני 15 שנים. 29 במרץ 2009 בשעה 15:18
עוטף את ליבך כאתרוג: כורך בפשתן רך, המגונן על הפיטם שחלילה לא יינטל ממנו עוקצו. מניח בעדינות בתיבת כסף מהודרת, פיתוחיה הוד והדר. אוצר את התיבה הנכספת בכספת ליבי, חתומה על סוגר, נעולה על בריח, בין חדרי אהבתי.
שם תשכני, עטופה, מוגנת, מסוככת, נסתרת מעין כל, עד שובי אלייך, שעה תבער גחלתי, עת יגבר עליי יצרי ויוליכני בקצוות ראשי לחזות בך, למלטך מתיבתך,
למשש,
ללטף,
לנשק,
לקרב,
להריח,
להשתכר,
לאהוב!
