לפני 15 שנים. 29 ביוני 2009 בשעה 15:45
בתוך קפליו של יום מסתתרת השמש זהובת הקרניים, וחיוכה כמו לקוח מסיפור דמיוני שהזמין המוח. נוח לה שם בין הקפלים להסתר מעין כל, למרות שמעת לעת היא שולחת אחת מקרניה, כאילו להזכיר שהיא קיימת, כאילו ששכחתי דבר חיותה. ואין די במילה כדי לפרש את הסמל, ואין די בטיפה כדי להכיל את האגם, כמו שאין די בזרד לייבש את הביצה, כשם שלא די בצפרדע בודדת כדי להמליך את הנרקיס. וכשיבוא הסהר היא תליט קרניה בין ידיה, כמו חפצה היא להיעלם. אולם, זוהר על קו-רקיע לא נספג בקלות, וכך, מיוסרת בחיוכה, תשרוט כדי שתפצע, בדם אצבעותיה תיילל שירתה.