ישנם כמה תאריכים קלנדריים פומביים בהם כולם פוצחים במקהלה אחת, לא בהכרח בקולו של הזמיר, מכוונים בידי מנצח דמיוני המנופף בידיו במרץ רב, ופועלים בסינכרוניזציה הרמונית מתוזמרת היטב, בצורה דומה ובאופן כמעט שווה. ברגע זה כמשל מפציע תור הברכות והאיחולים שהמילים שנה, טובה, ראש, זנב ודבש נסחרות בו בראשי חוצות ובשווקים בפי כל פה; הכתרות האישים שעשו לנו את זה במגוון התחומים מעולם הדיבור דרך עולם היצירה והעשייה וכלה בעולם הרגש; המלכות מלכים, האלהה והאללה של דמויות אנושיות לחלוטין הן לדבר שאין תימה בו.
מכיוון שבכל מקום בו נוצרת התקהלות אני נוהג להימלט ממנו בעודו צעיר, החלטתי השנה לא לפרוש מן הציבור, לשנות אורחותיי הקלוקלים, להלך בין הבריות ולבחור באלן קאר, אבי השיטה הקלה להפסקת עישון, למי שלא עקב אחר הפרקים האחרונים, שפרץ לחיי ממש על קו סיומה של השנה העברית המסתיימת עלינו לטובה, וכבש ללא עוררין את הפסגה בעומק ובמשמעות השינוי שלו עליי.
אני ארחיק לכת עוד מעט ואף אברך את כולנו בשנה טובה, בסימן ראש, בטעם דבש, ובריח הקינמון.
לפני 15 שנים. 18 בספטמבר 2009 בשעה 6:26
