בשרות הוד מעלתה!

פוסט זה פורסם על-ידי בבלוג "קוקהולד- בעל ואישה פלוס גבר" בתאריך ה- July 4, 2009 ,השייך לזוג קוקהולד והרשו לי לשתף בפוסטים משלי בבלוג שלהם. מצ"ב קישור:
http://tomc.hebrew-site.com/2009/07/page/3/
==========================================================

זה היה לפני כחמש שנים, בימים שעוד היינו מבלים הרבה בת”א במסיבות גדולות וגם פרטיות. אלו היו בעיקר מסיבות של קהילת הבדס”מ שבאותה עת הייתה חיה נושכת ובועטת (תרתי משמע). קהילת הבדס”מ בכללותה הינה איכותית מאוד, אנשים מכלל הגוונים: מקצועות חופשיים (חלקם מוכרים מאוד), סטודנטים, בעלי מלאכה, הייטק ועוד. אנשים שכיף לפגוש בהם, לשוחח, ליצר חברויות ולהשתעשע.

אני זוכר את הנסיעות הללו לאחר ארוחת הערב של יום שישי, מרחק של כשעתיים וחצי נסיעה, תמיד זה היה עבור זוגתי הוד מעלתה ועבורי המרחק והזמן סיוט. הקושי היה בעיקר בשעות החזרה ביחד עם הזריחה. העייפות, האלכוהול בדם, השמש בעניים הכל ביחד נראה כמו נצח עד שהיינו מגיעים בחזרה הביתה.

היו פעמים בהם נשארנו ללון בת”א במלון בדרגה בנונית, רק בכדי לשים את הראש ולהתעורר שפוי משהו בשעות הצהריים של שבת. לא אחת הזמינו אותנו חברים טובים מהקהילה להישאר ללון אצלם, אבל לא תמיד זה מרגיש נח.

באחד מסופ”ש אמרה לי זוגתי הוד מעלתה כי אנו מוזמנים למסיבה בבית פרטי בת”א של חברים מהקהילה. אני לא כו”כ הבעתי נכונות לנסוע שוב בסופ”ש. העייפות והמחשבה של “האחרי” תמיד הוציאו לי את החשק.

“אל דאגה” אמרה לי, חשבתי גם על זה ואנחנו נישן אצל איזה מכר שלה מהעבר בת”א, הוא נוסע למשפחה ומשאיר לנו את הבית לשימושנו כך שהבעיה נפתרה. זו באמת הזדמנות שחבל שלא לנצלה חשבתי לעצמי ומיד הסכמתי. בסה”כ מאוד אהבתי את המסיבות, המפגשים החברתיים והסשנים שהיו מתפתחים שם….

אנחנו נצא ביום שישי ב- 12:00 מהבית עדכנה אותי הוד מעלתה. למה כו”כ מוקדם תהיתי? עדיף שנישן צהריים ונצא (דבר שהיא לרוב לא מוותרת עליו ולא מפספסת אותו).

לא אמרה, אנחנו צריכים לעבור לקחת את המפתח לפני שנוסע, נעלה נשים את הדברים, נשב כמה דקות ונסע לבקר איזה קרובים באזור.

הנסיעה הייתה רגועה ומחויכת מעצם הידיעה שאנחנו “סגורים להיום” , גם זוגתי הייתה מאוד מחויכת, מן חיוך “שטני” שכזה, שמסתיר בתוכו “חכה, חכה… אתה עוד לא יודע מה שאני יודעת…” הכל היה מתוכנן ומתוזמן. בשפה של “הבורר”, קוראים לזה “כיפה אדומה”. הגענו לת”א, איזור פלורנטין, השעה 15:00 לערך, החניתי את הרכב באחד הרחובות הסמוכים, יצאנו מהרכב לוקחים את התיק ועוד איזה שתי שקיות ביד וצועדים לכיוון הבית (מבנה באזור של מסחר ומרבית המבנים שם משמשים או לשכירויות/דירות רווקים ו/או מחסנים לבתי מסחר בסביבה), מגיעים לפתח המבנה, שער ברזל, הוד מעלתה “נזכרת ששכחה” ברכב משהו… וניגשתי להביא אותו. בדיעבד הסתבר שאת הזמן הקצר הזה נצלה בכדי להודיע שהגענו …

פתחנו את השער, עולים במדרגות קומה וחצי. על ידית הדלת הייתה תלויה מטפחת שחורה אטומה, הוד מעלתה הורתה לי לשים אותה על העניים… הבנתי שהתרקמה לה כאן “מזימה”, רק עוד לא הבנתי את גודלה. כמובן ששמתי את המטפחת על העניים, הוד מעלתה וידאה שאכן קשורה היטב ואיני רואה דבר.

זוגתי פתחה את הדלת, נכנסנו פנימה, אני צועד מגשש באפלה כאשר הוד מעלתה מובילה אותי. נפתחת דלת נוספת ואני מוכנס לחדר נוסף. שקט עופף את הבית, כזה שאפשר לחתוך אותו בסכין, כמו בסרטי מתח.

היא מורה לי להתפשט, לגמרי… ואז קושרת אותי לסולם המחובר לקיר, כזה כמו שבאולמות ספורט. תמתין ככה היא לוחשת לי ויוצאת את החדר כאשר אני שומע את הדלת נסגרת אחריה.

חיכיתי ככה בהערכת זמן גסה כ- 10 דקות (עניים קשורות וללא שעון שגם הוא הורד מימני). במהלך הזמן הזה, שמעתי קולות דיבור חלשים מחדר סמוך, לא היה ברור מה הייתה תוכן השיחה, אבל בתחושה לפי טון הדיבור והדינאמיקה שהייתה שזו הייתה שיחה של חברים שלא נפגשו הרבה זמן ומן הסתם קצת נשיקות…

לאחר הדקות שנראו ארוכות מתמיד, הדלת נפתחה בשקט,שמעתי כניסה לחדר, שקטה כזו, הסתובבות בחדר, צעדים שמתקרבים באיטיות, נשימות כבדות בסמוך לאוזן ואצלי המחשבות רצות לכל מיני כיוונים.

חשוב לומר שתחושת החוסר יכולת לשלוט במצב, אובדן הזמן והאי ידיעה מימה שהולך לקרות מעצימים מאוד את הסיטואציה.

צביטות חזקות בפטמות , ספנקים לתחת, סטירות ועינוי הזין, היו מנת הדקות הבאות. הרגשתי שמדובר בגבר למרות שלא הוציא מילה, אחרי דקות נוספות כבר לא היה ספק. הותרתי מהסולם, אך הושארתי קשור בידיי וברגליי עם אזיקים וחבלים. הורדתי על הברכיים והוא הכניס לי לפה את הזין בכח! זין אימתני, כזה שכל גבר רק מפנטז שיהיה לו והחל לאנוס לי את הפה. דוחף עמוק עד תחושת חנק שלא יהיה לי ספק מי השולט כאן.

אחרי זמן נוסף, הושכבתי בכח על הדום נמוך, רחב מצופה עור, אל תזוז פקדה עלי הוד מעלתה, רגלי פוסקו בעוצמה ואז מבלי לכל הודעה מוקדמת הוא חדר אלי בכח, הרגשתי כאב עצום בפי הטבעת, לא נשאלתי לרשותי, זו הייתה הפעם הראשונה שנחדרתי על אמת(לפני כן, חוויתי באט פלאג וסטראפ און), נתתי צעקה שלדעתי חצי ת”א שמעה, תסתום הוא צעק עלי, “אני אזיין אותך כמו שצריך, אקרע לך את הצורה! חתיכת עבד עלוב ומושפל” ועוד רפרטואר מילים שלא היה מבייש אף אנס מקצועי.

ואכן הוא אנס אותי לנגד עיניה של הוד מעלתה. מסכת עיניים הורדה, אני ראיתי את פניו, אנחנו שנינו מכירים אותו, הוא אכן נראה גבר מרשים, כלי ענק והוא היה אחד השולטים המוכרים והמפורסמים בקהילה באותה עת. זו הפעם הראשונה שראיתי את החדר, מאובזר באופן שלא היה מבייש אף חדר עינויים בסוריה, חדר שמשמש אותו לסשנים.

זה היה סשיין ארוך מאוד, כשלוש שעות של השפלה חזקה ואילוף פיזי ומנטאלי ש”האונס” היה שיאו.

לחוות אונס תמיד היה בפנטזיה שלי. הוד מעלתה ידעה על כך, אבל מעולם לא דיברנו על להביא אותה לידי מימוש. סתם שיתפתי אותה. האמת, שאם הייתי שותף לתכנון ו/או לחלקו לא הייתי מצליח לחוות את התחושה.

לגבי התחושה של “האונס” : אז ככה, אכן הייתה תחושה של אונס, לחץ ופחד, הגוף בסופו של “האונס” לווה ברעידות ומצוקה נפשית קלה בזמן שאחרי. כמובן שאין להשוות מקרה זה למקרה אונס אמיתי אותן חוות נשים. אבל אני כן חושב שהיתה כאן נגיעה הכי קרובה לחוויה של אונס. בזמן שאחרי נעשה “אפטר קר” ע”י זוגתי והבחור “שאנס” אותי.

מבחינת תובנות: אונס כפנטזיה זה נפלא כחוויה זה נורא. אינני מצטער שהוד מעלתה הגשימה לי פנטזיה והלכה איתה הכי רחוק שאפשר, על זה אני מלא הערכה אליה עד היום.

חשוב לדעת, שזו הייתה סצנת “אונס” בשליטה מלאה. כלומר זוגתי נכחה כל אותה עת במקום, יכלה לעצור בכל רגע את הסיטואציה והשגיחה שהכל מתנהל כנדרש ושאני לא במצוקה אמיתית.

זוגתי שולטת מנוסה ואני נשלט מנוסה. גם הבחור שבחרה היה לא מקרי. מנוסה מאוד, מכיר את שנינו ויודע את הגבולות של המותר והאסור.

נשארנו אצלו במהלך כל הסופ”ש. זה היה סופ”ש לא שיגרתי, ברובו הייתי במצב של נשלטות וסיטואציות מיניות לעיתים סגור בתוך כלוב, או בסיטואציה השפלתית אחרת. גם את מהלך הלילה אני ישנתי על מיטה נמוכה “בחדר העינויים” והוד מעלתה ישנה איתו במיטה בחדר הסמוך….


האירוח היה מושלם!!!