כשכולם יבקרו בבית העלמין הצבאיים
כשלא יהיו תוכניות בטלוויזיה
כשהרדיו ינגן את מיטב שיריו
אנחנו לא נבכה
אנחנו לא נכאב
אבל אנחנו כן נזכור
כבר יותר מידי חברים שלנו נפלו בצבא או בפעולות איבה
מבית ספר התיכון שלי יותר מעשרה
מהקבוצת חברים המאוד מאוד מורחבת שלי
הרבה יותר זה לא מובן בכלל!
הרבה חברים,
הרבה סיפורים
הרבה עמודים שלא יועודכנו לעולם בתמונות או סיפורים
או שיקבלו חברים חדשים
הערב הזה הוא לכבודם,
כי הם היו ילדים, וילדים לא אוהבים להיות עצובים...
אז היום אנחנו נפגשים, חברים של חברים של חברים
אלכוהול סמים וסרטים מצחיקים
לא כדי להעביר את היום המדכא הזה
--
אלא כדי לשבת ביחד ולהנות - כמו שהם היו נהנים אם הם היו במצבנו עכשיו
או אם היו איתנו בין החיים
ולא קרועים לחתיחות ליד ציר פילדלפי או באיזה טנק או שוחה
או קבורים 6 מטר למטה בארון מעץ ומצבה שבלונית ויפה
השוט הזה לזכרו של עידו
הראש הזה לזכרו של תומר
הסרט הזה לזכרה של דנה
וחוזר חלילה...
ניזכור, נצחק, נשתה
והכל בשבילם,
בשביל הילדים, החברים, העבר והעתיד
יזכור.
לפני 16 שנים. 6 במאי 2008 בשעה 13:51