|
|
|
סוף סוף קיבלתי מה שמגיע לי
לשבת על הרצפה,
לנשק לו את היד
להיות כלבה טובה...
כיסוי עיניים,
קשורה
כואבת.
אחחח יכלתי להישאר ככה לנצח...
מאסטר, תודה על הערב הנפלא שחיכיתי לו כלכך...
מקווה מצפה ומשתוקקת לעוד הרבה כאלה.
נהנת ללמוד אחד את השניה
מה עושה טוב,
מה מרגיש נפלא
מה כואב יותר ומה מכאיב טיפה...
מחכה ללמוד אותך
לשרת ולציית לך
עוד,
עוד.
יכול להיות שאני דו מינית?
איך אפשר לדעת ב100% ?
תמיד הרגשתי משיכה לבנות המין היפה,
תמיד נהנתי להסתכל על בנות אחרות
יפות, מזדיינות, מחייכות...
היו לי התנסויות, אבל אף פעם לא יותר מזה
ותמיד נישארתי עם טעם של עוד.
וזה תמיד ישב לי בראש, תמיד הדבר הקטן הזה
כשעוברת בחורה יפה,
או כשאני מדברת עם מישהי והיא מוצאת חן בעיני
המח מתחיל לעבוד שעות נוספות...
אבל אף פעם לא יותר מזה - למרות שהיתי רוצה,
למרות שאני חושבת על זה...
ודווקא פה, בעולם הקסום של הבדס"מ
שהמיניות מקבלת דרור ועפה לה מתחילות המחשבות
ואנשים פה חופשיים לחוות ולחלוק ולהיות
דווקא פה הלבטים שיש לי בראש משתוללים יותר...
אבל זה לא שלא טוב לי עם גברים
אני אוהבת גברים
אני צריכה גברים
אני נהנת בחברתם של גברים...
אבל גם של נשים
ופה מתחיל לי הבילבול בראש
כלומר - זה גם לא כזה בלבול,
זה לא עניין של או זה או זה
זה עניין של סתם מוזר,
של איך זה הגיוני...
ולמה זה קורה?
סתם,
מוזר
כל תזוזה
כל כיפוף
כל תנוחה
כל מקום...
אתה שם!
תודה מאסטר
:)
אתמול קיבלתי את המפתחות לדירה החדשה שלי (איזה כיף לי!!!)
סוף סוף לבד
סוף סוף דירה ראשונה באמת לבד!
רק אני והאחריות המוטלת עלי - פשוט אושר עילאי
לדעת שאני יכולה ואוכל להתמודד ולהיות לבד
בלי אמא
בלי חברים
רק אני
עצמי ואנוכי
הדירה ריקה
צריך עוד קצת טיפול, סיוד וצביעה
את הניקיונות אני כבר יעשה לבד
מצאתי מישהו שיסיד ויצבע את כל הדירה ב1000 עם אחריות עוד היום
מקווה שהוא באמת יסיים את זה עד מחר
ושאוכל מחר כבר לנקות ולסדר הכל להובלה...
מובילים עובדים בשישי?
טוב נו... נעשה את זה צעד צעד
קודם נסיים את הצביעה והניקיון...
בהצלחה לי ובחיים החדשים שלי!
:-)
התעוררתי מוקדם בבוקר בהיר.
הכל היה שקט וקריר.
כשלפתע ציפור זהובה,
על עדן חלוני התיישבה.
היא צייצה שיר כה מרהיב,
כה חופשי ומלהיב,
עד שצרותי לאיטם
.החלו להעלם מן העולם.
.היא צייצה על מקומות רחוקים,
על אושר וצחוקים.
נראה כאילו זה הציוץ,
העיר את השמש בחוץ.
התמתחתי תחת שמכתי,
ולאט זחלתי אל מחוץ למיטתי.
בעדינות סגרתי את החלון
ו...ריסקתי את הראש המזויין שלה ...
כוסעמק אני פשוט לא טיפוס של בוקר
😡
מי מצליח להגיד את זה?
אני לא מהממהרים
אני מהממהרות
;-)
אותך
ביצוע: אילנה אביטל
מילים ולחן: שייקה פייקוב
אותך
שואל הלב ומצפה לראות
אותך
אני חולמת יום וליל
אני רוצה אותך
אותך
רק הד עונה מתוך הערפילים
האם תזכור רוחות הסתיו
אשר ליטפו אותך.
אותך
אני זוכרת יום וליל
אותך
ליבי שואל ומתפלל
אותך
הומה הכאב ולא חדל
אותך...
אותך
אני חולמת עוד לראות
אותך
גם אם חלפו ימים מאות
אותך
לאחוז ביד ולהגות אותך.
אותך
לנשום מן הפרחים מן השיכר
אותך
מתוך הצוף מתוך הדבש
מן המתיקות אותך
אותך
רק הד עונה מתוך הערפילים
אותך
ולא נותר לי אלא חלומי
לראות אותך.
אותך אני זוכרת...
לך, שמאגד בתוכך
שאוצר בך
צריכה ממך, מבקשת ממך
ש
תכעס תזעף תחייך
תשתמש תזרוק תחזור
תרביץ תכאיב תחבק
טטריף תצחיק תוותר
תסחוף תזעף תעיז
תצבט תתפוס תלטף
תקרא תדע תלמד
תדבר תקשיב תדע
אני
שלך.
אתמול הייתי באירוע עם אמא שלי.
משהו של חברים שלה, שקשור אליה ואני התלוותי כדי שלא תהיה לבד.
ושם באירוע, חשבתי על זה... אני הכבשה השחורה של אמא שלי.
כמה מדורי גהינום העברתי אותה בחיי ואני רק ברבע חיים.
איזה צרות היא לא עברה איתי?
ברחתי מהבית, גרתי בפנימיה, עשיתי צרות בבית ספר, לא סיימתי תיכון
עגילים, קעקועים, סמים, משטרה וזו רק ההתחלה...
אבל היתי ילדה, והיא נשארה לצידי תמכה ועזרה
וגם עכשיו לא בכוונה בצורה קצת אחרת אני עדיין אכזבה...
השקפת העולם שלי ושל אמא שלי שונות.
אמא שלי הגיע מבית דתי וזה מה שהיא מכירה
ואני גדלתי ברוח חופשית
גם כל העולם הזה שאני בו
וגם לא מוצאת את הקרבה לדת
אני קוראת לעצמי אגנוסטיקאית
וחוץ מזה יש לי כמה וכמה הסתייגויות נגד הדת שלנו.
אני לא רואה את עצמי מתחתנת – אני לא רואה את הצורך
ועל אחת כמה וכמה חתונה "כדת משה וישראל"
אני לא רואה את עצמי מביאה ילדים לעולם הזה.
יש לי כלכך הרבה מה לומר על הנושאים האלו
אבל אמא שלי לא תבין לעולם.
היא מקובעת בעולם שהיא מכירה היא "הולכת עם העדר"
מאמינה ולא מוכנה לפתוח על העניינים
ולכי עכשיו תסבירי לה למה את לא מתכוונת לימול את הילד שיהיה לך
(אם אני בכל זאת אבחר ללדת)
האם היא תעמוד לצידי גם ברגעים האלה? האם יש גבול לסובלנות של אמא?
עד כמה אפשר למתוח את הקו...
האם כשזה מגיע לאושר שלה גם (חתונה של הבת או נכד בשביל אמא)
האם שם היא מותחת את הגבול?
עצוב לי שאמא שלי לא מכירה אותי באמת
ועצוב לי יותר שבכל פעם שניסיתי לדבר איתה על זה
היא לא הבינה ולא הצלחנו ממש לדבר על הדברים
אני רק מקווה שבסופו של דבר הכל יסתדר
שאמא שלי תאהב אותי למרות הכל
שתבין שאני חייבת למצוא את עצמי בעולם
ולא ללכת כמו כולם כל הזמן...
ושתבין שמה שעושה לי טוב לא בהיכרך עושה לה טוב
שתדע שלא משנה כמה הכבשה תהיה שחורה
היא עדיין רק כבשה קטנה
והיא תמיד תאהב את אמא שלה...
(ולמי שזה באמת מעניין אותו:
אגנוסטיקה : http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A7%D7%94
אתר חופש: http://www.hofesh.org.il )
לראות את האור
ביצוע: אפרת גוש
מילים: ברק פלדמן
לחן: אסף אמדורסקי
כי ראיתי את דרכי נעלמת
ביער סבוך, בין קירות חורשים
ובתוך האדמה המדממת
רגלי ננעצות, היכו שורשים
ולרגע יכולתי לשמוע
עלים מלמדים שירתם
ורציתי לעלות גבוה
לפרוח איתם
הכרתי טיפותיו של הגשם
נקוות בתוכי, יורדות מתחתי
והרוח קרה ונואשת
הקפיאה אותי, הכבידה עלי
ולרגע יכולתי לנגוע
בקצה הכאב האפור
ורציתי לעלות גבוה
לראות את האור
אומרים השמיים כחולים מעלינו
מלאים באורות
אולי יום אחד אוכל גם אני לראות
לראות...
ונפלתי לארץ, בשקט
עצמתי עיני, אטמתי ליבי
והרגשתי איך אני מתפרקת
מכל כאבי, מכל בדידותי
ולרגע יכולתי לברוח
כנוצה על כנפה של ציפור
והצלחתי לעלות גבוה
לראות את האור
לראות האור
