לפני 16 שנים. 17 במרץ 2008 בשעה 21:27
אוף, אני לא מצליחה להעלות תמונה...
😒
[url]http://kathleencreates.files.wordpress.com/2007/10/tycard.jpg
הכל עם חיוך :)
מה שצריך לקרות יקרה.לפני 16 שנים. 17 במרץ 2008 בשעה 18:57
תודה לך מאסטר.
כמה כיף לדעת שאכפת לך ושאתה רוצה לראות אותי גם...
איזו התרגשות...
אני כבר כולי מחורמנת רק מלדעת שאתה בא אלי.
אפילו אם זה רק לרגע קטן
אלו הרגעים הקטנים האלו שעושים הכל יותר טוב
כלום לא משנה עכשיו
רק תבוא.
אני כלכך שמחה.
"אין לי מילים לתאר את האושר הזה"
באמת. הכי שמחה, חיוך דבילי מרוח לי על הפנים
מקשקשת לי בזנב בשמחה...
הכלבה שלך
:)
לפני 16 שנים. 17 במרץ 2008 בשעה 9:40
אחרי סופ"ש אינטנסיבי משהו (שלא רציתי שיגמר)
חמישי בשיחות אינסופיות (נפלאות)
שישי בפגישה ומתנה נפלאה שלא יכלתי לבקש יותר טוב ממנה
וגם פגישה בשבת
פתאום, לא לראות אותך, לא להרגיש אותך, לא לשמוע את קולך פנים אל מול פנים
זה נורא מוזר ולא כיף
מרגיש כאילו משהו משהו חסר.
כאילו זה לא צריך להיות ככה...
הגעגוע מציף אותי בכל פעם שאני מקבלת כל הודעה או שיחה - ועוד לא ראיתי מי זה
אני ישר חושבת עליך
אולי זה אתה - אולי אשמע את קולך - אולי אראה אותך?
הריחוק הרגעי ממך, היום - יומים בלעדיך...
אני מאושרת לידך ואני רוצה להיות מאושרת
רוצה לראות את החיוך הפנים שלך - כשאתה מרוצה ממני.
כלכך רוצה אותך, מאסטר שלי.
לפני 16 שנים. 16 במרץ 2008 בשעה 11:46
חיפשת איזה ציטוט,
משהו יפה
שיסביר בכמה מילים מה אני מרגישה
ומצאתי!
"מלותיך מפיגות את כל החששות בעולם וגורמות לי אושר...
הן נחוצות לי עתה כמו אור שמש ואוויר...
מלותיך הן מזוני,
הבל פיך הוא ייני - אתה הכל בשבילי."
- שרה ברנאר
(עוד על שרה בראנר -
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%A8%D7%94_%D7%91%D7%A8%D7%A0%D7%90%D7%A8
[b]
לפני 16 שנים. 16 במרץ 2008 בשעה 11:42
תמיד ידעתי שיש לי סוג של זיכה למקום הזה שניקרא בסדמ/כאב/השפלה
תמיד חשבתי שאולי זה משהו לא בסדר אצלי
ולאט לאט גיליתי שאני לא לבד
שיש עוד שותפים להרגשה
אז במשך תקופה מסויימת עם הלשעבר שלי התנסתי...
קצת מכל דבר.
והתאהבתי...
באפשרות שלהגיע למקום הכי נמוך ולמקום הכי גבוה
האפשרות של חווית האהבה בצורה כלכך מיוחד ומדהימה...
אז כיוון שהלשעבר - לשעבר
החלטתי לקפוץ למים - דגה קטנה בים של כרישים מנוסים
והמים עמוקים, כהים, קצת מפחידים
אבל לאט ובטוח, מצאתי את המקום שלי
בעזרת חברה טובה, הרגשתי יותר בטוחה ויותר נינוחה...
המים התבהרו קצת
ואפילו ראיתי קרני שמש מבעד לצבע השחור.
ושם הוא היה...
חיכה בצד, לא מאיים, לא מוזר, לא מפחיד בכלל
לא מוותר, מתמיד ומדהים.
מוכן ורוצה לקחת אותי תחת כנפיו הגדולות
דגה קטנה ומפוחדת בעולם של כרישים
מודה לך כריש שלי
מודה לך על הזמן, על ההשקעה ועל הרצון
לעזור לדגה שלך
להוטה ללמוד עוד ולהיות שלך עוד.
כלבונת...
לפני 16 שנים. 16 במרץ 2008 בשעה 11:23
מה כבר אפשר לכתוב בפעם הראשונה...?
אף פעם לא חשבתי שאני כזו שיש לה מה לומר- או לכתוב
לא בורכתי ביכולת הבעה בכתב
אבל אני בהחלט רוצה לנסות...
אני אנסה להעלות על הכתב את המחשבות, הרצונות והקפריזות הקטנות שלי
ואם לא מהנ"ל אז סתם מה שיבוא לי באותו רגע לכתוב.
מקווה להתמיד ולכתוב :)