לפני 15 שנים. 2 באוגוסט 2009 בשעה 0:11
משחקים במחבואים
מתחבאים מהחיים
אמא לא מחפשת אותנו....
זרוק לי קוביית סוכר
למשחק יש טעם מר
אמא לא מחפשת אותנו....
"טאטו"
world in my eyes
כמו עליסה בארץ הפלאות אני לומדת את העולם החדש שנפתח בפניי......אני מנסה להבין את החוקים והקודים, מנסה לבדוק את גבולותיי, מרגישה צורך להעביר למילים את הרגשות, התחושות והחוויות שעוברות עליי במהלך המסע.....מזמינה אתכם לראות את העולם דרך עיניי
לפני 15 שנים. 29 ביולי 2009 בשעה 22:16
למי שעוד לא ראה
למי שעוד לא התמכר
למי שעוד לא הבין....
מחוברות היא ה-דבר הכי טוב שקרה לטלויזיה המזעזעת שלנו מזה הרבה הרבה זמן
לא עוד ריאליטי מטופש ערוך ומפוטש (מלשון פוטושופ) ממונפל (מלשון מניפולטיבי) וקלישאי...
לא עוד עולם של בלונדיניות חטובות במידה 36 ומטה וגברים מסוקסים עם קוביות בבטן
לא עוד דרמות בשקל על מי לועס אוזן של חמור ומי מקיא על מי....
לא עוד חברויות שאין בהן דבר מלבד אופורטיוניזם ריק מתוכן למען חופן דולרים ו-15 דקות תהילה
לא עוד זונות של רייטינג שמוכנים להשפיל ולפגוע בשביל שאיזו ילדה בת 16 מפתח תקווה תזהה אותם ברחוב
לא עוד רדידות!!!
האמת!
כל האמת!
ושום דבר חוץ מהאמת!!
כמו שאני אוהבת.....
איזה תענוג איזה אומץ איזה כבוד
להראות את החיים כמו שהם בטוב ברע ובמכוער
להגיד את האמת גם כשהיא נשמעת לא שיווקית ולא פוליטיקלי קורקט
להביט בחיים האמיתיים בעיניים בלי איפור עם דמעות אמיתיות
עם אהבה אמיתית
עם כאב אמיתי
עם אושר אמיתי
זאת עוצמה אמיתית....זה כוח אמיתי
וזה יכול להיות שיעור מעלף לכל כך הרבה אנשים שנמצאים באתר הזה ועסוקים רק במה אנשים חושבים עליהם ובכבוד שלהם ובמעמד שלהם במקום להסתכל עמוק עמוק פנימה ולראות מי הם באמת
אז אולי תעצרו ל-25 דקות מהמריבות הטיפשיות ומשחקי התפקידים הדביליים והיררכיות השולטים נשלטים המפגרות שלכם - ותסתכלו קצת לחיים בעיניים!
לפני 15 שנים. 28 ביולי 2009 בשעה 3:15
איש אחד מעניין שהכרתי כאן פעם אמר לי שהרגש הכי חזק בשליטה זה פחד.
אם אתה רוצה לשלוט אתה צריך לגרום למי שמולך לפחד....
וואלה לא יודעת -
אולי בגלל שהייתי גם בצד הנשלט
אולי כי פחד משעמם אותי ממש מהר
אולי כי הוא בנאלי וכל כך נדוש בקרב ה"שולטים" הקלאסיים כאן
ואולי כי אני לא בן אדם שיכול לגרום לאנשים לפחד
אני כמו תמיד - אני...גם בשליטה כמו בחיים אני אחרת אני יוצרת את מה שנכון לי מאשר להעתיק קלישאות מאחרים. אני מעדיפה ליצור ציפייה...לגרום להתמכרות...למגע, לקול, לתשוקה, להפתעות שבדרך, ליצירתיות....
אז למי שחשוב פחד - אני לא הכתובת
לפני 15 שנים. 26 ביולי 2009 בשעה 22:08
יום הולדת שמח איש יקר שלי
היה לי כיף לחגוג איתך
ויודעת שזו השנה שלך...
אני כאן בשבילך בטוב ברע ובמכוער
*}{*
לפני 15 שנים. 26 ביולי 2009 בשעה 21:59
הפוסט האחרון שלי כנראה הדאיג כמה אנשים כי שאלות עליו הגיעו מכל עבר...
זאת אני!
הכי חיובית הכי מוארת הכי אופטימית בעולם....רק שלפעמים לא
וזה בסדר!...
תמיד זה היה מקום המחבוא שלי היום הוא חשוף לאהוביי ולשונאיי ואני עדיין כותבת בו את האמת את כל האמת ושום דבר חוץ ממנה...כי זאת אני.
לפעמים האהבה של הקרובים אליי גדולה מכדי שאתמודד איתה ואז צריכה לבוא אהבה רחוקה שתאיר שוב את החשכה...
"אהובתי....את אחת הנשים היפות החזקות ומעוררות ההשראה שפגשתי בחיי.
נהנתי מכל רגע בעבודתי ואת הסיבה העיקרית לכך.
זו לא ברכת פרידה כי אני לא מתכוון לעזוב אותך כל כך מהר. מאחל לך הצלחה ענקית והשראה מכל האהבה שאת מוקפת בה...
תמיד פה בשבילך נשמתי אוהב עד הירח ובחזרה..."
אין מה לעשות....אנשים חיוביים מושכים אנשים חיוביים ולהיפך
אז למי שמחייך כשאני בוכה נותר לי רק לומר....כמה אני מרחמת עליו שזה האושר היחידי בחייו
חיבוק גדול ומרגיע לאוהביי - לילה טוב!
לפני 15 שנים. 22 ביולי 2009 בשעה 23:01
כמה אני שונאת את הריח של הסופה
את התחושה הזו שגדולה ממני
את הידיעה הברורה הזו שמשהו עומד להתחולל
שהנה הרוח מתחילה לנשוב קצת יותר חזק, מספיק כדי שאני פתאום אהיה מודעת לכך שהיא התחזקה
שהשמיים מתקדרים ואני יכולה לחוש בזה למרות שבחוץ חשוך ולילה
שיש לי גולות של מחנק בגרון ובשקית הדמעות
שזה עומד לשטוף אותי
לרסק את כל מה שבניתי
כל מה שחשבתי שהבנתי
כל מה שהיה נדמה שלמדתי במסע
פתאום אני חושבת על ללכת על לעזוב על לא להיות יותר
לא איתך
לא איתו
רוצה לברוח רחוק יודעת שיהיה קשה בהתחלה אבל כולם ילמדו להסתדר גם בלעדיי
ללכת להיות עם עצמי היכן ששום רגש לא יכול להכאיב לי
היכן ששום מילה לא יכולה להזיק לי
היכן שהשקט עוטף אותי ומביא איתו נחמה מהבדידות
היכן שאין עוד ריח של סופה
לפני 15 שנים. 12 ביולי 2009 בשעה 0:31
בתוך הראש יש לי כרטיס זיכרון קטן שמחובר לעדשת העין ומשדר לפי בקשה תמונות ששמרתי שם.....זה לא זכרון במובן המופשט של המילה
זאת תמונה! רגע שקפא באויר רק שבגלל שהוא מנטלי יש בו את כל חמשת החושים בנקודה בזמן...
התחושה, הריח, הסאונד, המראה והטעם...
רק מעטים זכו להיצרב בכרטיס הקטן והמוגבל במקום, וישנם שהיו ופינו את מקומם לחדשים שהגיעו
הותיקה ביותר היא תמונה מהדאנג'ן (כמה געגועים למקום הבלתי מעורער הזה....) ומהסאב-ספייס הראשון שלי פרושה באויר....
החדשה ביותר היא מהשבוע: סרט אדום קושר את ידיך מעל ראשך, אני מעליך...הלשון שלך עושה בי שמות...ואני מביטה לתוך עיניך הקשורות אף הן בסרט אדום לא מסוגלת להוריד את העיניים אולי דוקא בגלל שאתה לא יכול להביט בחזרה ואני מרגישה אותך עולה איתי בציפיה....
השנייה הזו, המבט האחרון בך נרגש איתי בטרם עצמתי את עיניי ונמתחתי לאחור בפורקן קולני...השנייה הזו נצרבה במוחי ומסרבת לעזוב כבר כמה ימים
אין לי שליטה על זה - זאת החלטה של הבמאי! .... :)
לפני 15 שנים. 4 ביולי 2009 בשעה 11:57
עשיתי מסע מאוד ארוך ומורכב מאז נכנסתי לכאן לראשונה...בעקבות שולט שכבש את גופי ומוחי
אבל המסע האמיתי התחיל לפני כשנה וחצי שפגשתי את הגבר שלא האמנתי שקיים
כשהתחלתי לחיות את חיי כמו מלכת בדולינה (ולמי שלא מכיר אנא לקרוא בדחיפות!)....כשלמדתי שאני יכולה לרצות כל דבר והוא יפרגן ויקבל את זה....
היו רגעים שלא יכולתי להאמין שטוב לו עם החופש שלי...עם האהבה השניה שלי שאמנם לא מאיימת עליו אבל ללא ספק משמעותית.
למדתי שאני יכולה לאהוב יותר מאדם אחד באותה העת...ושלא כל אהבה יש בה רצון לחיים משותפים לפעמים זאת רק החוויה שבקשר שהיא השאיפה היחידה בו.
הייתי מתעוררת אחרי לילות מרגשים וסוערים עם האיש השני בחיי והייתי שואלת את עצמי אם יש מצב שאני אוכל לפרגן לך קשר כזה ממקום כל כך שלם ונקי
השבוע קיבלתי תשובה כפולה...אני לא יכולה להעריך אנשים שלא יודעים לפרגן למישהו שהם אוהבים אושר עם אדם אחר והם חשים שזה תמיד בא על חשבונם. ושנית, במו ידיי דחפתי אותך לחזור לקשר עם מישהי שהיה לך נעים מאוד איתה ויכולה לתת לך דברים שאני לא....נהניתי מזה, נהניתי מהאושר והפורקן שלך....שמחתי שהיה לי טוב ושקט עם זה
שום סימן לקינאה, שום צביטה בלב שאתה נהנה ואני הולכת לישון לבד
פשוט שמחה על השלמות והחופש והפרגון האינסופי שלנו
בחיי שאין לי מושג למה אנשים רוצים לחיות אחרת
כי הרי כשאתה נותן לאדם לצידך להגשים את עצמו בצורה מושלמת הוא תמיד יאהב אותך וירצה להיות איתך
אז למה הפחד? למה הרכושנות? למה לא לפרגן?!
לפני 15 שנים. 23 ביוני 2009 בשעה 18:33
מסיבות שלא נדון בהם היום הבלוג שלי יצא ל"חופשה" מאולצת
מה שגרם לי לעבור על כל הפוסטים שכתבתי כאן במרוצת השנתיים וקצת שאני כאן
ויצאתי עם כמה מסקנות חשובות:
1. יש לי מדי פעם נפילות מאוד קשות ודרמטיות אבל אחריהן תמיד מגיעה תקופה חיובית ויש לי אנרגיות אנסופיות
2. למרות שנשבעתי לא לאהוב וחשבתי שאין לי תקנה גיליתי שהאדם הנכון מביא איתו את האהבה הנכונה אז יצא לי טוב שנתתי לך לשחרר לי את הגוף והנשמה - ליברטיני רומנטיקן חסר תקנה שכמותך
3. גיליתי שיש אנשים תקועים שלא משתנים וחבל על האנרגיה בלנסות ולשנות אותם
4. שמתי לב שבלי כוונה נדרתי נדר לאהוב אותך לנצח מוזלי...אז תתמודד 😄
5. לא שלא ידעתי, אבל קיבלתי אישרור עצבני לחברים המהממים שלי ששם תמיד כשאני צריכה אותם ובראשם איזיס המהממת האינסופית שלי....וכל שאר הסוטים האהובים עליי
אז חזרתי בגדול והנה אני כאן לעוד כמה מילים יפות שיהיו בעוד כמה שנים לנוסטלגיה.....
לפני 16 שנים. 11 בנובמבר 2008 בשעה 23:33
"חופשי זה לגמרי לבד" על ההפתעה הנעימה שבהיכרות, על העומק, על הארכיאולוגיה המשותפת, על יכולת ההכלה המופלאה ועל הנועם שאתה משרה...היופי שבתחתית זה שמשם רק אפשר לעלות - אני כאן תמיד!
ינואר שעבר....
"פוסט יומולדת"....
נזכרתי בו עם איזיס (ברוך שובך אהובתי).....עברנו על כל האנשים ברשימה....והנה אתה שם....לרגע סיקרן אותי לדעת מה הרגשתי אלייך אז כשהכל ממש התחיל...
אתה כל זה וכל כך הרבה יותר....אתה שברת את כל הציניות שבי (וגם אני קצת את שלך)....נתת לי להיות אני מה שהיה נראה לי בלתי אפשרי (יש רק 3% מהגברים בעולם שיצליחו לעכל אותך אמרת לי פעם)
ואני שקבעתי שלט ענק של אין כניסה על ליבי, מוצאת את עצמי אוהבת שוב...ממקום אחר וחדש שלא הכרתי....בלי זיקוקים, בלי רכבת הרים, בלי דפיקות לב ודמעות....
ממקום שכולו אמת אמיתית שרבים לא יכולים לה, מתוך קבלה וכבוד ופרגון אין סופי, מתוך חברות אמיתית, בשקט בנועם בנוחות - ולא! נוחות היא לא מילה גסה....בכל מקום בחיינו אנחנו מחפשים אחרי השלווה והנוחות...הן שוות ערך לאושר.
ואתה גורם לי אושר מעצם היותך ובזכות האיש שאתה...
וזה לא ממקום של תלות ואני יכולה לחיות בלעדיך....זה ממקום של בחירה טוטאלית כל יום כל שעה.
כנראה שאין מנוס....אהבה היא לא רק הרעל שלי היא הרעל של כולנו...
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=124050&blog_id=27577