המקום שלי

כמו חלום נכנס אל חדרי
שאני שכבתי לנמנם
נשיקה עדינה על הלחי
לחש לי באוזן
כמעט לא שמעתי שהוא דבר
"אמא אני אוהב אותך, יותר מכל דבר אחר"

בכיתי היום
אני לא זוכרת מתי זה קרה בפעם האחרונה
היו תקופת שזה קרה הרבה
נתתי לעצמי להרגיש ונתתי לעצמי להיפגע

הצלחתי לסגור את עצמי עד כדי כך שכבר לא יכולתי לבכות יותר
לא נותנת לשום רגש להשפיע
בדרך פגעתי לאחרים
אבל העיקר שאני לא.....שאני מוגנת

בכיתי היום
לא סימן של חולשה
סימן שעוד נותרו רגש
שאני עדיין בן אדם
שנשאר בי תקווה

אז כן יש לי כוחות חדשים
וכן אני מרוצה מהחיים
וכן לאט לאט הכל מתחיל להסתדר
אז למה אני מרגישה שאני פשוט הרמתי ידיים?
כאילו אבדתי תקווה ופשוט מורידה ראש ומפסיקה להלחם.....בהכל

רשמתי אותו היום לחינוך מיוחד
סיפור של שנה שכמעט הכל רשום כאן
וכנראה לקרת סיום......או שרק מתחיל

נחמה אחת קטנה, שלקחתי אותו היום לבית הספר, המאמן ג'ודו שלו נכנס
הוא מאמן גם שם
לפחות פנים אחד שמוכרת לו

בצד אחד הבית ספר ניצחו וזה לא מה שרציתי
אבל היה לי ברור שלא אשאיר אותו שם שנה הבא
בצד שני אולי בסוף זה כן יהיה הכי טוב עבורו
הזמן יגידו אם עשיתי נכון
אבל האם עשיתי הכל? האם נלחמתי עד הסוף....?

ומה איתי?
הרמתי ידיים גם בחיים שלי?
משחקת שנהנית מהחופש ועצמאות
מסרבת כל הזדמנות חדשה שיש לי
ולמה?
זה מה שאני באמת רוצה? לפרפר??
? או שפשוט גם כאן הרמתי ידיים
נשמע פואטי..."השפחה הבלתי מבויתת"..אהבתי
אבל זה מה שאני רוצה להיות?

זורקת כל האנרגיה בתוך העבודה
זה מספק
אבל זה לא הכל בחיים

חיה בתוך בלון הליום בזמן אחרון
הכל משמח, ומלא אוויר שגורם לי לעופף
אבל וכנראה התפוצץ לי הבלון
ונשארתי שוב עם שאלות ללא תשובות..

הנסיעה היית בסדר אך כבר עשיתי חצי ממנה בבוקר
בשבילו יהיה ארוך יותר וכל יום
המקום נמצא קרוב לים שכן אפשר להגיד שהיה נוף מדהים אבל לא מאמינה שילדים ישימו לב לזה
נכנסים בתוך המושב
מגיעים לשער חשמלי ענק עם שומר, לא זה לא בית הספר זאת בית נעורים
בתוך השטח נמצא עוד שער גדול וזאת בית הספר

נכון אין קשר בין הבית נעורים והבית ספר הם ס''כ שוכרים שטח
אבל זאת לא ממש דרך להוריד סטיגמות
הרגשתי כאילו אני נכנסת לכלא וישר הלב נתקע בגרון

ישבתי עם המנהל
מודיעה על ההתנגדות שלי ופורשת קלף קלף על השולחן
הוא מקשיב אמר שמבין אבל במחשבה שניה שלי
אני בעצם כבר עושה נזק ועושה את עצמי עויינת
הקשבתי וכן אולי באמת זאת המקום בשבילו בבחינת לימודית
אבל
זה יפגע לפני שזה יעזור
מה עם הילדים אחרים ששם?
משפט אחד אומר שהילדים עם אינטליגנציה תקינה אבל משפט שני
"יש אפילו ילדים שסיימו בגרות וקיבלו רישיון נהגה"
אם הם ילדים רגילים למה זה מפתיע כלכך?
כן הם עושים התאמה לכל ילד
כן יש חוגים וסוסים וחיות
אבל
אבל....מילה כלכך קטנה עם כלכך הרבה ספק

קבעתי עוד פגישה איתו שבוע הבא וגם הילד יבוא
נראה אם יצליח לשכנע אותו
אם כן אולי אתן צ'נס

הדבר היחיד שבטוח מהסיפור
איפה שהוא נמצא כרגע
לא ישאר שנה הבא

If at first you don't succeed (first you don't succeed),
Then dust yourself off and try again
You can dust if off and try again, try again
'Cause if at first you don't succeed (at first you don't succeed)
You can dust it off and try again, dust yourself off and try again, try again

Aaliyah

היא ישבה בצד מהפנטת ממנו
מהביטחון שלו
האושר שלו
כל מגע שלו בה הזכיר את המגע על גופה
היא ראתה איך הגוף של הכלבה שלו קפץ מכל נגיעה מהשוט וחשבה לעצמה
אם ככה גם היא קפצה כשהוא הצליף בה
כלכך שקועה בתוכם שכמעט פספסה את הרגע שהוא הביט בה ועם האצבע סימן לה להצטרף
ליבה התחיל לפעום חזק
היא לא פומבית, אבל לא יכולה לסרב אותו היא לא רוצה לסרב.....
היא משתוקקת לו

שתיהן על ארבע פנים מול פנים
הן נוגעות , מרגיעות. מתנשקות
מלטפות אחת את השניה מתענגות
שתיהן עם אותה מטרה
לרצות אותו
כל נגיעה בהוראותיו
הוא מכסה גם את עיניה
ומסתובב סביבן
פעם היא שומעת את ההצלפה ופעם מרגישה
שהוא מצליף באחת השנייה מענגת
שתיהן למען אחד
הן לא קשורות
אין צורך
הוא אמר להן לא לזוז
מורה להן לעמוד על הברכיים
צמודות צמודות אחת לשנייה

שתיהן עירומות
הפטמות מזדקות שהן נוגעות אחד לשנייה
האצבעות נעלמות בתוך הגוף של השני
הוא מביט
הוא מצליף
כל הצלפה יותר ויותר חזקה
אבל יחד הן תומכות
מכינות אחת את השני למגע שלו
בשבילו
שיקח אותן אחת אחת

אני כל הזמן מצפה לפרפרים וזיקוקים
איך תמיד זה ניגמר בפיצוצים
הפרפרים לא הופכים לחברים
ואני בסוף נשארת שבורה לרסיסים

כלכך נזהרת שוב לנסות
כלכך נלחצת שוב משיחות
דוחפת עצמי יותר לפינה
כי שמה לבד מרגישה בטוחה

אני קמה כל יום רגועה ושמחה
כי כל יום חדש זו אני בשליטה
מנסה לרסן את תשוקתי
מנסה להשתלט על מה שבוער בי

מפחדת לתת צ'אנס מחדש
לא רוצה לתת לעצמי להרגיש ממש
האמת שלא יודעת אם זה כבר אפשרי
לתת לעצמי להרגיש חופשי

מתנות קטנות
מגיעות בכל מיני צורות
וזה ההרגשה הכי נעימה
שהם באות בהפתעה
אין דבר יותר מרגש
מלהגיע הביתה אחרי יום מתיש
ולפתוח את הדלת לשליח
שבידו זר ורדים אדומים ומדהימים
ואני פשות כולי חיוכים

אחרי מלחמת שלישית (ומצפה לרביעית בקרוב) הילד שוב היה מושעה
מעבר לכך שזה עונש בשבילי, אני לא רואה איך בדיוק הוא לומד לקח מלהיות יום שלם עם אמא שלו
ובגלל שאני לא הסכמתי לעונשו החלטתי שבכל זאת יחגוג את יום הולדתו כמו שמתוכנן

יצאנו לבריכה. הוא הזמין 2 חברים טובים, שקיות ממתקים, עוגה, שמש ומים
נהנינו מאוד
ואני כל היום משווה
3 ילדים יושבים על מגבות
אוכלים, שותים, מדברים, צוחקים
איפה בדיוק הילד השונה שזקוק לחינוך מיוחד
הילד לא שונה מאחרים

נו אז כן בבית ספר קשה לו יותר מאחרים אבל זאת לא סיבה למחוק אותו
והם כבר מחקו אותו

אחרי השבוע שאני שומעת מהמנהלת "את יורקת לברז שאת שותה ממנה" (טוב להבא אביא בקבוק)
ואחרי ניסוי לשתף את אבא שלו כי כלכך הייתי צריכה תמיכה (טוב תמיכה ממנו איך יכולתי להיות כזו טיפשה) וכמובן התגובה
"מה כאילו בית ספר למפגרים?"
שכמובן המשפט הזה גם יגיע לבן שלי בביקור הבא שרק יגרום ליותר נזק
אני הבנתי שכרגיל ויותר מתמיד אני לבד

יש אנשים שרוצים לתת אוזן אבל איך להסביר שלספר את הסיפור כדי לקבל תגובה "אל תדאגי, יהיה בסדר" או "תהיה חזקה" לא עוזרים לי
לא זה לא כלכך יהיה בסדר ואני כבר לא יכולה להיות חזקה
אז חברים תסלחו לי אם קשה לי להיפתח
אני צריכה תשובות, אני צריכה עזרה ממי שבאמת יכול לתת

לפחות השבוע הסתיים בצורה חיובית
מה יהיה מחר?

אני נשלטת, אני שפחה
אני שלמה עם מי שאני ויודעת שזה האני הכי אמיתי
זה משהו שבא מבפנים
ואני כך בגלל הסיבות הנכונות

אבל........
האם היום אני נמשכת לקיצוניות כי דרך מרפא?
האם להרגיש את הכאב עד כדי כך נותן לי לשחרר את כל הכאב שיש בפנים
לגעת בצלקות ולשחרר אותם
הרי שום כאב פיזי לא מגיע אפילו טיפה למה שיש לי קבור בפנים
ובמקום ללקק את הפצעים אני מסתובבת וזורקת מלח שוב ושוב

היה לי חבר יקר שפעם אמר לי שאני רק פוגעת בעצמי
אני לא יודעת כמה הוא באמת היה חבר אמיתי
?אבל מה הוא היה אומר לי היום..

אין לי כאן משחק
ואין לי ספק שמדובר בלבי אני צריכה ניווט
כיוון ואילוף
כי אני כבר לא סומכת על עצמי

מעלה עוד חומה ועוד אחד
חושבת שמי שיפרוץ ראוי בי
אבל על מי אני עובדת הוא או עצמי?
בנייה זה לא החלק החזק אצלי