סופרפוזיציה

לא יודעת למה פרסמתי מודעת היכרות. אני לא עונה להודעות. לא יודעת למה הורדתי טינדר וקיופיד. אני לא נכנסת לשם. אני בבירור עדיין לא מוכנה להיכרות. 

מצד שני, יש גבר אחד שפגשתי, שלו הייתי מוכנה לתת את הכל. הוא איכזב, אבל טוב לדעת שאני עדיין מסוגלת להרגיש. לרצות לטבוע בגופו של מישהו, לרצות לתת גוף ונפש באופן מוחלט. זה עדיין שם. אני לא לגמרי מקולקלת. 

Dewomanize

האמת שחשבתי שהמצאתי את הביטוי, עד שגיגלתי אותו וראיתי שהוא כבר קיים. 

Dewomanize

זה מה שאני עושה לעצמי כל חיי, או לפחות מאז שהפכתי לנערה. אז הסתובבתי עם בגדים חסרי צורה, הולכת מעט כפופה בכדי להסתיר את השדיים שהחלו לצמוח. וזה לא עבר עם גיל ההתבגרות, זה המשיך. הפחד הנוראי שיראו את הנשיות שלי ויפגעו בי. הייתי צעירה לכאורה היפית, עם שרוואלים וחולצות רחבות. למעשה, הייתי אישה מפוחדת. כשחזרתי בתשובה, בתחילת שנות העשרים, זה היה הדבר הכי טבעי לי בעולם. בחצאיות ארוכות ורחבות ובחולצות סגורות שהסתירו הכל, הרגשתי כמעט מוגנת. גם שמרתי נגיעה, מה שנתן לי לגיטמציה לאסור על גברים לגעת בי. סוף סוף השגתי לעצמי את השריון שכה נזקקתי לו. 

מסיבות שאינן קשורות, פאזת הדת התפוגגה לאיטה מחיי. אז פשוט חזרתי לבגדים חסרי הצורה, המרוטים והמכוערים. הקפדתי להמנע מאיפור. בכל פעם שיצאתי לרחוב, הדחקתי בתוכי חרדה, אבל לרוב זה עבר בסדר. הייתי שקופה לגברים, גם כי מעולם לא הבטתי בהם ישירות. אישה כפופה לבושה בסמרטוטים הולכת במהירות- זה לא מעניין. 

ועכשיו משהו קורה לי. האישה רוצה לצאת החוצה. 

לבשתי היום טי-שירט עם מחשוף. אחד ממש קטן, אבל אפשר לראות את נקודת החיבור בין השדיים וגם קצת מעבר. כל היום נלחמתי בדחף למשוך למעלה את החולצה ולהסתיר עצמי חזרה. 

בימים האחרונים אני גם מסתובבת עם שמלות שחושפות, עם מכנסיים קצרים... אני הולכת זקופה, וקולטת מבטים של גברים. כן, המבטים ההם. מבטים רעבים של זכרים המזהים נקבה. מבטים של טורפים. אני מרגישה את החרדה מטפסת בי ואני נלחמת בדחף לכסות את עצמי ולברוח. 

הם לא יכולים לפגוע בי. מותר לי להיות אישה. אני ח י י ב ת להיות אישה. כי אם אמשיך להחביא אותה מאור היום, לחנוק אותה מאוויר, היא תמות. ואני איתה. 

אני אוהבת אותך, אישה. צאי החוצה.

אני יודעת שלא התכוונת להרע לי. אתה לא אדם כזה. אבל יצא שהרעת לי. 

לא הייתי משוייכת לך. היה לנו סטוץ בלתי פורמלי על פני תקופה. הסתשנו, הזדיינו. בטחתי בך. אתה מכיר את הלב שלי, נקשר בקלות, משתוקק לבטוח. הכרת את כל הפנטזיות שלי, אבל חשוב מכך, הכרת את כל ההסטוריה שלי. ידעת שאני נפש פגועה. סמכתי עליך בכל. חשבת שתרפא אותי באמצעות סקס טוב, כמו שכולם חשבו. אבל זה לא עבד. בערב ההוא הייתי אצלך. שתיתי. כנראה שגם אתה. אבל בעיקר היית מאוד חרמן. זיינת אותי ואז הפכת אותי והתחלת לחדור מאחור, אנאלית. עוד כשהרגשתי את ההתחלה התחלתי להתנגד. אמרתי לך לא, לא, אני לא רוצה ככה. עכשיו אני לא רוצה, זה לא מתאים. אבל המשכת. כי היית חרמן ולא ממש חשבת. ניסיתי להזכר במילת הביטחון, אבל לא זכרתי, אני בספק אם השתמשתי בה קודם אי פעם. ממילא זה לא היה סשן. סתם עוד זיון. זה כאב. ניסיתי להרפות כדי להקל על החדירה, אבל הרגשתי רע. הרגשתי שאיבדתי את האוטונומיה על הגוף שלי. הרגשתי ריקה. הייתה לי בחילה ותחושת חמיצות. כשאמרתי לך אחר כך, באכזבה: למה המשכת? הרי אמרתי לך לא, אמרת שחשבת שזה "חלק מהמשחק". עצוב לי.... לא האשמתי אותך אז, אבל עכשיו אני מאשימה. כשאתה מזיין אישה והיא מבקשת ממך להפסיק, המינימום שאתה יכול לעשות זה לעצור ולבדוק מה קורה. יש לך את הכוח לחדור אליה כשהיא לא רוצה, אז יש לך גם את האחריות לא לעשות את זה. לא "ריפאת" אותי, הוספת פגיעה ואנסת. לא, אני לא חושבת שאתה אדם נורא. אבל אתה אדם שרמס אותי, שלא ראה אותי, אחרי שסמכתי עליו לחלוטין. אני כועסת עליך. אני מאוכזבת ממך. ואני עצובה, ששוב סמכתי על האדם הלא נכון. ואם ראית אותי אחר כך וברחתי ממך, זה כי המגע שלך כבר לא נעים לי. הוא מגע פולש, שלא מכבד את הגבולות שלי. 

נעה הלוך

חזור

הלוך

חזור

אין ספק שזה עושה לי את זה. אבל גם אין ספק שאני צריכה לנסות גם דברים אחרים. 

מתכתבת עם כמה חמודים. מחייכת מאחד כל כך גבוה שכל הזמן דופק את הראש במשקופים.

נפתחת. 

בדס"מ זה מגניב. אבל כשזה הדבר היחיד שיש, הוא נהיה משעמם כמו... וניל:)

אל תוותר לי ואל תוותר עלי.

כמו כל נערה מתבגרת, אבחן את גבולותיך, כי גבולותיך הם גבולותי. אני לא רוצה להיות חצופה, אני רק חייבת לוודא שאתה מקום בטוח עבורי. אם אני יכולה להזיז אותך ממקומך בתחנונים, במניפולציות, בהתגרות, הרי שאינך סלע איתן.

יש בי כל כך הרבה כאב, צורך ועוצמה פנימית, שאם אטיל מלוא יהבי עליך, פשוט תתרסק. ואיתך גם אני. 

אז אל תוותר לי ואל תוותר עלי. היה עבורי מבצר. הקף אותי בגדרות, שלא אלך לאיבוד בשדרות הפחד. אזקני באזיקים, שלא אחטף לזרועות הצער.ערסל אותי לתוכך ותן לי לשקוע בך - הסלע שלי, להרגע בין קירותיך.

אתה תהיה הגורו שלי. 

אני אהיה חיה פצועה,

ציפור מפרפרת על פני האדמה,

תהיה מציל נפשי.

אתה

תהיה הגורו שלי.

אשרף באש האהבה.

רצונך לי פקודה.

בקשתך לי מצווה.

אתה

תהיה לי 

לאלוהים. 

אתה תהיה

הגורו שלי.

לא אראה דבר

מלבדך.

 היקום כולו יהדהד

אך ורק את קולך.

אתה תהרוס אותי

ותיצוק מחדש בדמותך,

עד כי לא אתקיים עוד,

לא אהיה דבר זולתך.

עצום וחזק,

מלוא כל הארץ

כבודך.

לא קדושה ולא קדשה, 

אני באה אליך,

לתת לך 

מה שלא נתתי לאיש 

מעולם.

לא קדשה ולא קדושה,

אני באה אליך,

שתיקח מה שלא התבקשתי לתת

מעולם.

ידייך מרחפות על שדיי,

עיניך לא עוזבות את עיניי,

בעודך בועל אותי

באיטיות, בכוונה.

ובעודי צורחת נשמתי,

אתה לא מרפה מנפשי,

מערסל אותה בעונג, 

לוכד בכאב המושלם. 

לא קדושה ולא קדשה,

לא זונה ולא שפחה,

אני באה אליך,

באה אליך

אני,

להיות איתך,

ואתה עוטף אותי

את גופי, ליבי נשמתי 

מוודא שאני נשארת,

שאני שלך.

ואולי

אני יכולה להיות לך רק לצינור,

כלי קיבול עבורך.

ואולי,

אני יכולה לא לחשוב,

רק להיות שם בשבילך.

אתה תחליט מה לצקת לתוכי,

מתי ואיך להשתמש בי.

ואולי,

אני יכולה להיות החימר שלך,

ואתה תוכל לפסלני.

פסלני כמו הפחדים הכי גדולים שלך,

כמו החלומות הכי נשגבים.

אהיה כל מה שתרצה,

כל מה שתעשה

ממני.

ואולי,

אני יכולה להיות המים שלך.

השלולית שלרגליך,

הנהר ממנו אתה שותה 

ולתוכו

משליך חטאיך.

ואולי,

אני יכולה לרחוץ אותך,

להיות מטונפת עבורך,

כשאתה תלבין כשלג.

ואולי,

אני יכולה להיות המיטה,

לתוכה אתה שוקע ונרדם,

רגוע,

נטול דאגה,

בסופו של יום.

הי, אני איימי.

איזו מין נשלטת אני? לא שפחה כנועה ונרצעת, זה בטוח. אני לא "ליטל גירל", אבל נמשכת מאוד לדמויות סמכותיות ואבהיות במקביל. טוב, בעצם אבהי זה סמכותי בהגדרה, לא? 

אני נמשכת לדמויות שאוהבות לפקח ולהתערב בחיי היומיום שלי. שמגלות בי עניין. שאוהבות לומר לי מה לעשות. שחיי הרגש והמחשבות שלי מעניינות אותם. שמקביל ללקיחה מוודאים שגם אני גדלה וצומחת, ושהצרכים הרגשיים שלי נענים. לא דורסניים. מטפחים בהגדרה ונהנים מזה. אני לא אחת שקוראים לה באמצע הלילה למצוץ וללכת, גם לו הייתי יכולה. אני לא אחת שמחליפים אותה בשפחה אחרת שבדיוק ביטלה ולאדון אין מי לזיין. האמת? אני השקעה.

אל תצפה שאקרא לך אדוני, אם אנחנו רק משחקים. גם לא בסשן.

אל תדרוש ממני דברים שדורשים ממני להחשף נפשית מעבר לאיזור הנוחות שלי.

אל תדרוש ממני להיות שלך לרגעים.

או שאני שלי, או שאני שלך. אין אצלי אמצע.

אז אם אתה לא מתכוון להיות אדוני בכל מובן המילה, אל תתייחס אלי כאל זונת התמסרות. הלב שלי הוא לא למכירה. ואם לקחת אותי, תדע גם לתת ולשמור. כי במקומות שמרוקנים אותי, כבר הייתי. הדבקתי את השברים. לא בטוח שאצליח לעשות זאת שוב.