סופרפוזיציה

מאוד רציתי להביא ילד בזוגיות. כשהזוגיות האחרונה התפוצצה לי בפרצוף, דקה לפני גיל 41, נפלתי לדיכאון. אבל אז הבנתי שאני לא מוכנה לוותר על ילדים, עם או בלי זוגיות. האמת היא שאני מאמינה שמשמים שמרו עלי. מעולם לא הייתה לי זוגיות מיטיבה. גברים מחלישים אותי. ואם הייתי אמא בזוגיות, כנראה שהייתי אמא טובה הרבה פחות. ממש לא האמא הלביאה שאני. אז אני כן רוצה זוגיות, ועובדת על עצמי בטיפול. אבל אני לא תלויה בה בשביל ילדים, ואני כבר לא מרגישה חלשה או פחות אישה בלי גבר בחיי.

שם נחמד, נכון? פרפיליה.  זה השם המקצועי לסטיה מינית. משעמם לי להגיד סוטה. בכל אופן, לפי מה שהבנתי מאנשי מקצוע, זה אינו בר שינוי. בכל מקרה, לא הפרפיליה היא הבעיה המרכזית שלי במין. הבעיה המרכזית היא תחושות הקיפאון, הניתוק והאימה שמשתלטות עלי בכל פעם שהאפשרות למין מציגה את עצמה. ובזה אני הולכת לטפל. 

עוד כשלושה שבועות מתחילה טיפול. מתרגשת ממש. הזנחתי את ההתמודדות עם הנושא הזה המון זמן. עכשיו אני מוכנה לנסות להבין מה לעזאזל לא בסדר איתי, ואם זה בר תיקון. 

לתוך דיכאון. כבר תקופה, אבל החריף מאז שהחופש של הילדים התחיל. אולי זו סתם חרדה קיומית.

מרגישה מוצפת מהחיים. אבל גם לא ממש רוצה כלום. הי, אולי זו בדיוק ההגדרה של דיכאון. הקושי להתעניין במשהו,  הקיום בריק. חרא של דבר, דיכאון.    

באפליקציה של קופח. קיבלתי סירוב, כיוון שלא הייתי במרפאה למעלה משנה וחצי... לא שמתי לב אפילו. איזה הזוי. הגיע הזמן למצוא רופאה חדשה, בעיר שלי (ההיא מתא, לכן היה לי רחוק), ולהתחיל לטפל בעצמי. 

באמת הגיע הזמן שלי. זה לא סותר את טיפוח הילדים, אבל זה חייב לבוא ביחד. 

כנראה בהמשך לפוסט הקודם על חשיפה לאלימות בגיל צעיר... כשהיה לי את האינטייק לטיפול מיני לפני מספר ימים, אחת השאלות שהמטפלת שאלה אותי הייתה אם קרה לי משהו בילדות שיכל לקשר אצלי בין מין למצוקה. עכשיו, היה משהו. אבל למרות שאני זוכרת אותו לפרטיו, אף פעם לא חשבתי שאירוע קצר ונקודתי אחד יכול להשפיע ככה. אבל פתאום חשבתי... 

נ נ י ח שזה לא היה בשנות השמונים, אלא בשנת 2022, שיש יותר מודעות. ו נ נ י ח שהיה לי עם מי לדבר על זה. ונ נ י ח שהיו מקשיבים לי ולוקחים אותי ברצינות. נניח שהיו לוקחים אותי למטפלת שמתמחה בפגיעה מינית בילדים מייד לאחר הפגיעה. זה היה עוזר? הייתי בגיל שלא הבנתי בכלל מה זו מיניות. איך היו מסבירים לי? נניח שהיו אומרים לי שמה שהוא עשה היה אסור. שלאף אחד אסור לגעת בי שם ללא רשותי. שאם מישהו עוד פעם מבקש ממני להוריד בגדים, מותר לי לסרב, גם אם הוא מבוגר... עדיין נצרב בי ברגע הפגיעה הקישור בין מיניות לבין כאב ומצוקה. 

אני פשוט תוהה אם אירוע אחד נקודתי יכול לעצב העדפה מינית, ואם כן, האם היה ניתן לנטרלה בעזרת טיפול מהיר ומיטיב. 

כמובן שבגילי המופלג זה כבר לא משנה. אפילו הפסיכולוגית שלי, שלא מתלהבת מבדסמ, חושבת שזה בזבוז זמן לנסות לשנות דברים כעת. היא רק מדגישה את הצורך להשאר קשובה לעצמי ומה נכון לי. מעריכה את זה בה מאוד. 

או שכל החג הזה הוא בדסמי. לקחתי את ילדיי להצגת ילדים על יציאת מצריים, מתוך מחשבה שיהנו ואף ישכילו. בהתחלה באמת נהנו, אבל אז הגיעה בת פרעה, מלכה בדסמית לכל דבר ועניין, העליבה את כולם, דיברה בקולי קולות, ונופפה לכל עבר עם השרביט שלה. בכל זאת, הילדים התמודדו באומץ, וביתי אפילו התנדבה לעבוד עם העבדים בבניית הפירמידות, עד שהגיעה הנוגשת והילדה ברחה ממנה בצרחות ובכי היסטרי. אחר כך רצתה ללכת, אבל הילד רצה להשאר עוד קצת, אבל כשהמלכה, סליחה, בת פרעה, הביאה שוט והתחילה להצליף בו על הרצפה, גם הוא פרץ בבכי מבועת ויצאנו מהחדר בבהילות. 

בקיצור, הילדים ונילים למהדרין, או סתם בני 3. 

וכל החגים האלו, עם הסיפורים האלימים, לא מתאימים לילדים. דת זה מפחיד. הילדים שלי הם הגדרת התמימות. הדבר הכי נורא שהם חושבים שאנשים יכולים לעשות זה לזה הוא לנשוך, או לתת מכה ולומר: "אני לא חבר שלך". הם לא מבינים מה זו אלימות, הרג או רוע. לא יודעים שאפשר לשעבד אדם או עם אחר. הם לא יודעים שהעולם בעצם די חרא. זה יהיה מאוד עצוב לצפות בהם מאבדים את התמימות. 

אני משתדלת לעדן עבורם את אגדות הילדים. אבל את עמי ותמי זרקתי לפח. זה כבר מוגזם. וכשהבן שלי שאל אותי מה המכשפה אמרה לעמי ותמי כשהגיעו אליה לבית, אמרתי שהיא אמרה להם שאסור לאכול הרבה ממתקים, כי זה עושה חורים בשיניים. 

מלא ריצות והתארגנויות, תחושה של דד-ליין...

אני תמיד פוחדת שלא יהיה לי מה לאכול ובפאניקה להצטייד במלא חמץ. וחוץ מזה ליל הסדר בגן ועם המשפחה ולקנות בגדים... כל היום אני מתרוצצת וקונה בגדים לילדים, ופתאום אני קולטת שלעצמי שכחתי לקנות. ולא, אין לי עם מה לאלתר. אז קניתי מהר, בחנות שידעתי שבדרך כלל אני מוצאת שם בגדים. מדדתי מינימום בגדים, בליווי צמוד, ועפתתתייי משם. שונאת לקנות לעצמי בגדים. 

יאללה, עברנו את פרעה. נעבור גם את פסח.

אבל אני כן. הייתי עכשיו בנוכחות זוג מאוהב (ונילי), עם כל המתקתקות.

הוא: אני כל כך בר מזל שזכיתי בה 

היא: אם הוא לא היה קיים, היו צריכים להמציא אותו.

הוא: נשיקה 

היא: מסמיקה ומלטפת אותו

הם: משעינים ראש זה על כתף זו והבעה חולמנית בעיני שניהם. נשבעת שראיתי שם כוכבים מנצנצים. אנשים מבוגרים, כן?

ולי בא לתקוע להם מזלג בעין. אני מפלצת. 

הספר הזה שדיברת עליו בפודקאסט, ואמרת שהוא נורא ואיום ולא סקסי או רומנטי באף קנה מידה... ושזו פשוט התעללות מזעזעת? זה, נו, על  הבחור שחוטף בחורה, כולא אותה במרתף שבועיים ונותן לחבר שלו לאנוס אותה, ואז רוצח את כל משפחתה וחבריה? זה שבו היא זוחלת אליו אחרי כל זה  ומתחננת שיזיין אותה, והוא עושה את זה על פאקינג פיאנו מול קהל? איך קוראים לספר הזה ואיפה משיגים??? אני מספיק חולה בראש להנות מספרים כאלה.

ואם מישהו מזהה, אשמח לשם! גם ספרים אחרים עם קווי עלילה דומים יתקבלו בברכה. 

סיימתי את האינטייק. ממש התעייפתי. סקירה שניה היום של כל חיי, רק מהפן המיני. לא פשוט לדבר על הדברים ולחשוף הכל, אבל חייבים, כדי לקבל עזרה מתאימה. היא שאלה בסוף הפגישה מה הציפיות שלי מהטיפול. אמרתי לה בצורה הכי פשוטה: להבין מה אני רוצה. כי עייפתי מדומים שאומרים לי מה הבעיות שלי ומה אני רוצה וצריכה. כדי להבין מה אני רוצה באמת, אני צריכה רגע שקט, ואישה אובייקטיבית שתיתן לי לשמוע את עצמי. זה הכל.