סופרפוזיציה

כאילו, א מ א ל ה!

הרגע קבעתי אינטייק בזום לטיפול מיני. כמה זה נדחה... ופתאום בבת אחת היא אמרה שאפשר היום.

לתקוף את הנושא הזה הד און זה מפחיד. ממש מפחיד. אבל גם מרגיש טוב ונכון. 

יש לי דייט עם מטפלת מינית!

לפי השעות בגוגל: פתוח. לפי האתר שלהם: סגור. וברור שלא נכנסתי לאתר קודם. לא נורא. 

היה לי סשן פסיכולוגי קשה ועמוק היום. מרגישה קצת מעורערת. מין סקירה של החיים שלי מגיל 4. הכל עדיין פצע פתוח שמספיק לגרד רק קצת שיתחיל לזלוג. אבל ככה זה. ואני שמחה שכיום קל לי יותר להסתכל על הכל ולהבין שבכל רגע ורגע מהחיים האלו, זו הייתה אני. לא מישהי אחרת. דיברנו גם על איך הוצאתי את עצמי ממקומות רעים וכמה כוח ורצון לחיות זה דרש. ואיך הוצאתי את עצמי גם מיחסים פוגעניים. נכון שאני נכנסת למקומות רעים, אבל אני לא נשארת בהם לנצח. אחרי תקופה אני מצליחה לצאת. היא אמרה שכל הכבוד לי גם על איך שאני שומרת על עצמי כרגע, שאני נטולת גברים כמעט שש שנים, כי אני פשוט לא מוכנה. 

כשאהיה מוכנה אני מקווה שהפעם באמת אזכה ליחסים מזינים, מעשירים ומלאי אהבה. מגיע לי לעזאזל. אכלתי מספיק חרא. 

בזבזתי משהו כמו 3 שעות היום על ניסיון לשלם אגרת רכב מופחתת. הייתי משוכנעת, מ ש ו כ נ עת, שזה חייב להצליח. מה זאת אומרת אי אפשר לעשות את זה אונליין? וגם קבעתי כבר טסט למחר. אבל לא הצלחתי. ועכשיו אאלץ לבטל את הטסט וללכת במקום זאת למשרד הרישוי על הבוקר. ממש ניסיתי להמנע מזה. 

לאחרונה כלום לא עובד והכל מעצבן אותי. נדמה לי שאני כל הזמן מסתובבת בחירוק שיניים. 

רוצה שהחיים שלי יתאפסו כבר והכל יתחיל לתקתק. 

שונאת לראות אנשים גוססים. לא אהבתי לראות את אבא שלי ככה, לא אוהבת לראות את דוד שלי ככה. המצב הזה, שהם בין לבין, נורא קשה לראות. כשהם כבר אומרים שהם רוצים למות ואת חסרת מילים... מה את יכולה להגיד? "אל תדבר ככה?" ואת לא יודעת אם הנוכחות שלך רצויה או מפריעה... יראת כבוד למוות או משהו. 

אבל בעיקר היה לי קשה נורא לראות אותו ככה. למרות גילו המתקדם תמיד נראה טוב. בריא, חזק. ועכשיו... הוא נראה גוסס.

אמא שלי לא הבינה למה לא היה לי תיאבון אחר כך, אבל אני כזה... בלעע. זה לא בדיוק מעודד תיאבון, המצב שלו. 

בכל זאת אני רוצה לבוא שוב, אם אספיק. אבל קשה... היה לי קשה להיות שם. אמא שלי לא נרתעה. היא מורגלת יותר ממני במחלה ובצער. היא עזרה לו יותר ממני. 

ןאני מרגישה כמו.... לחוצה כמו טמפון:)

עוד לא התחלתי לעבוד החודש וזה מלחיץ, כי אין הרבה ימים ויש הרבה עבודה. וגם מחר לא אעבוד. אני חייבת לנסוע להוספיס בירושלים לבקר את דוד שלי, שגוסס מסרטן. זה מלחיץ אותי ממספר סיבות. רוצה שזה יהיה כבר מאחוריי... אמן שהילדים יתנו לי לישון הלילה. 

ולמחר אחרהצ לא מתוכננת לנו פעילות. יום שקט בבית, לכאורה. מקווה שנצליח להנות בלי יותר מדי סרטים וונדליזם. בטוחה שלא יהיה לי כוח להוציא אותם לפעילות מאורגנת בחוץ, ולגינה חם מדי. 

מרגישה קצת מדוכאת ודי חרדה. מה שמציל אותי ביומיום הוא שאני מזכירה לעצמי לחיות ברגע. לנסות לא לדאוג מהכל בבת אחת, כי אז באמת משתגעים. 

בחורף אני מותשת כי חורף. בקיץ אני מותשת כי קיץ. היום אני סתם מותשת, כי הייתי ב "סלון יופי", ואז אכלתי ארוחת צהריים גדולה, ועכשיו רק בא לי לישון. ולא, סלון יופי עבורי זה לא פינוק. אני שונאת את זה. חוויה שחלקה כואב עד כואב מאוד, וחלקה סתם משעמם ולא נעים. אני אפילו לא עושה את זה כדי להיות יפה. סתם משהו שחייבים לעשות, בעיקר ככל שמתבגרים. אבל את השיער אני כן צובעת כדי להראות פחות מגילי. בעיקר עם הילדים, לא בא לי שאנשים יחשבו שאני סבתא שלהם. תכלס, יש סבתות בגילי וגם פחות. 

משוטטת בבלוגים מפעם ונזכרת איזה אפס מוחלט ומאופס הרגשתי אז. 

וכמה חזקה ומשמעותית אני מרגישה היום, כשהבת שלי פוחדת ללכת לישון כי היא פוחדת מחלומות רעים,  אבל נרדמת מייד אחרי שאני אומרת לה שאם יגיעו חלומות רעים, אני אחבק אותה ואגרש אותם. כזה הכוח שלי היום. ההורות היחידנית היא סוג של כלא, אבל בכלא הזה אני אלוהים.

מדהים ומנחם, אותם שמות אחרי 20 שנה. באמת, זה אחד הקבועים היחידים בחיים שלי. 

חוץ מזה אין הרבה חדש. קורים דברים, אבל לא משהו שמתאים לפה. והרוב בקצב איטי. 

רק שלאחרונה משעמם לי באופן מחריד. אולי אינטלקטואלית, אולי רגשית. כלום לא מעניין אותי. לא מצליחה להתפס על כלום. אז אני פשוט ממשיכה לצוף. 

אבל קצת מדכדך, הריק הזה בראש.  

אני חושבת לעצמי, בעוד בני יקירי דופק לי על הראש עם פטיש צעצוע בעודו מכריז שאני מקולקלת, אבל אל דאגה, הוא יתקן אותי. אני כבר לא צריכה אף דום שיפרק וירכיב אותי מחדש. המכשף הקטן כבר יטפל בזה. כלומר, די בטוח שיצליח לפרק אותי, אבל כנראה שאז יאבד עניין ויעבור למשחק אחר. שוב אצטרך להרכיב את עצמי לבד. טוב, התרגלתי כבר. 

מחקתי את מודעת החיפוש. החיים שלי לא מתאימים לזוגיות עכשיו, ואני לא חושבת שיש לי כוח לבדסמ. 

אבל זה יחזור. זה לא באמת הלך... 

כרגע אני פשוט מרגישה בסיחרור חופשי.