סופרפוזיציה

מצד אחד הוא שמע את דעתי על ערכי בעיניו. אמר את האמת שלו (ההיפך הגמור מדעתי). מצד שני, ל א הסכים לדרך ההתמודדות שהצעתי. במקום זאת, כתב לי טקסט להקלדה באתר שליטה, שמוסיף לי 3 שורות על כל שגיאת הקלדה. ויש לי. טקסט שמבטא מה אני בעיניו ומה מצופה ממני. ואני חייבת לעשות את זה, כל יום עד הודעה חדשה. לבצע את המשימה עד שאסיים, לא חשוב כמה זמן זה יקח. לא חשוב כמה שורות יתווספו. אני שונאת את האתר הזה. ואני רטובה ברמות. הוא מבין בדיוק מה אני צריכה- כולא וחונק אותי ביד אחת, מרגיע ומרומם בשניה. 

שאלוהים יהיה בעזרי. 

ככה רציתי אותו: הרבה יותר דומיננטי, כריזמטי ובטוח בעצמו ממני. הרבה יותר עשיר. מגשים את עצמו. רציתי להרגיש כאילו לידו אני לא צריכה להניע את העולם, כי כשהוא באיזור העולם מסתובב בקלות ובסדר מופתי. 

רציתי אותו כזה: כל כך רגוע ובטוח. מלך העולם מבלי להתאמץ. שולט בכולם ללא אלמנט אחד של כוחניות. ורציתי שירצה אותי. 

שלא יבוז לי על שאני כל כך פחות ממנו. שלא ינסה לשנות אותי. מבין שזהו סדר העולם, יש אנשים שהם יותר ואנשים שהם פחות. הוא לא צריך לתקן אותי ולהעלות אותי לדרגתו, כי בעצם קיומי הפחות- אורו זורח. 

רציתי שיחבק אותי אליו וישמור עלי. שיפרוש חסותו עלי, הקטנה. שיגן עלי מפני מבקשי רעתי, כי המאבק העיקש ביותר שלי לא ישווה למבט אחד מצמית ממנו. 

רציתי להיות חלק מחצרו, מארמונו. 

ואז התעוררתי לעולם שחטף אותו ממני. שצעק שאסור שיהיה גבר כזה, כי כולנו נולדנו שווים. שרק אני יכולה להציל את עצמי, והגיע הזמן שאלמד להיות אסרטיבית. 

שגיבורים יש רק באגדות. 

ומה העניין עם כסף בכלל, גולדיגרית שכמותך. 

פעם, כשהייתי נערה, עליו חלמתי. 

עכשיו אני גדולה ומפוכחת. העולם שוויוני ודהוי. 

אתה נוגע בי ברכות
אינסופית
אחרי שלא נגעו בי שנים.
כאילו הייתי בובת חרסינה בחנות,
ואף אדם לא נגע בי,
אפילו בכדי לחוש את טיבי.

אתה נוגע בי ברכות
אינסופית,
שפוצעת את ליבי.
כאילו הייתי מגילה ישנה
שמתפרקת באור השמש.

אתה נוגע בי,
ואני
זעה בקירבי,
מתמסרת,
כי כך או כך, חיי
מוטלים על הכף.

סשן וניל הארד-קור

בוא תעשה איתי וניל בדס"מ. 

אל תרפה מעיני.

גע בי ברכות מכאיבה,

מכאיבה כל כך בחוסר הכאב שבה. 

אל תקשור אותי, שלא יהיה לי קל. 

אל תזיין אותי בדוגי, זה הו כה נוח. 

אל תזיין אותי בכלל. 

ברכות נוראית ובלתי נסבלת

עשה איתי אהבה,

ולרגע אחד,

לרגע קטן אחד,

אל תיתן לי לברוח ממך. 

וכשאצרח את חיי

 מכאב האינטימיות הנוראית,

הקרבה הבלתי נסבלת הזאת,

כשפצעיי ידממו אל תוכך,

חבק אותי הכי קרוב שיש,

עיניך בעיני.

אל תניח לי לברוח

עד שאתנפץ.

כשתבוא, 

לא יהיה וניל,

ולא יהיה בדס"מ. 

לא יהיו חוזים כתובים,

ומקומות שמוחזקים בכוח.

תהיה רק אהבה ופשטות. 

כשתבוא,

הכל יהיה קליל,

ונצחק ונדבר על דברים

שלא יכולים להתקיים,

אבל הינם. 

כשתבוא,

לא יהיה לי קשה

להיות קרובה,

ולא אנסה להחזיק אותך בכוח,

בגלל הפחד,

למרות הפחד. 

הקרבה הפשוטה 

תהיה כה טבעית,

כשתבוא,

אם תבוא,

באופן בלתי מתוכנן. 

לא, אני לא רוצה דום.
גם לא מאהב.
לא בן זוג.
לא דאדי.
פשוט... חבר.
חבר טוב שיראה את דמעותיי,
שירצה לחבק את כל הכאב.
שידע להצחיק עד דמעות.
עייפתי ונשברתי מכם-
המלהטטים במילים
שמאחוריהן אש כבויה,
ומבט ריק.
עייפתי מידיים נצלניות,
ולב חומד.
פשוט
היה לי חבר
ונגב דמעותיי.

אפשר לכתוב קצת בשקט. 

עייפתי מגברים רעילים, תוקפניים, "גברי אלפא" שמלהטטים במילים, אך מאחוריהן הם ילדים קטנים, פחדנים ומרושעים. 

אני ניצחתי. שומע? אני ניצחתי. 

לפני עשרים שנה יצאתי עם פסיכופת. כשלא יכולתי עוד להתמודד רגשית עם המערכת המתעללת, התחלתי לסבול מהתמוטטויות רגשיות. בכיתי ללא הרף. לא הצלחתי לעזוב את הקשר, והוא לא אישר לי ללכת לפסיכולוג, כי "שניים לא יכולים לנהוג באותה המכונית". הוא הורה לי ללכת לפסיכיאטר, והכתיב לי מה לומר לו כדי לקבל תרופות. שנים שמרתי את זה. "מה לומר לפסיכיאטר". הייתי צריכה להקצין את מצבי ובה בעת לסרב להצעה לשיחות. 

כך עשיתי. אני עוד זוכרת איך הפסיכיאטר אמר: "את בטוחה שאת רוצה להתחיל עם תרופות פסיכיאטריות? מעולם לא לקחת. ברגע שמתחילים, יהיה לך קשה להפסיק". 

התעקשתי, למרות המבט המודאג בעיני הפסיכיאטר, כי כך אמר אדוני. 

תרופות שונות במינונים שהלכו ועלו, לפי הוראת האדון. קוקטיילים. כדורים נגד דיכאון וחרדה, מייצבי מצב רוח ועוד SOS.

במשך עשרים שנה המשכתי ליטול נוגדי דיכאון וחרדה מסוגים שונים, גם הרבה אחרי שהסתיים הקשר והמקומות הרעים שהוביל אותי אליהם בהמשך. ניסיתי להפסיק כמה פעמים וכשלתי. 

אבל נשבעתי לעצמי שביום שאצליח להגמל מהתרופות שהוא מיכר אותי אליהן, ביום הזה אשתחרר ממנו לחלוטין. 

ומה אתם יודעים. היום הזה הוא היום. 

אתה שומע? אני ניצחתי. אני חופשיה ממך. 

אני רוצה סשן.

לאו דווקא מיני. עם דומיננט מנוסה שאוהב לראות סאבית עפה. אחד שאפשר לבטוח בו שישמור על גבולות. ולא בוגד. 

הכי פשוט זה לומר לה לכרוע על ברכיה לפניו. הוא אומר, היא מבצעת. אלו חוקי המשחק.
אבל הוא אוהב את התהליך. הוא רוצה שתדע שהוא זה שמוריד אותה, שתרגיש כל שלב ושלב.

הוא מזמין אותה לעמוד מולו זקופה. ראש מורם. עיניה בעיניו, אסור לה להשפיל מבט.
הוא מניח ידיו על כתפיה ודוחף אותה למטה לאט לאט, שלב שלב. עד שהיא כורעת על ברכיה מולו, גבה זקוף, ראשה מורם, עיניה בעיניו.
וזה ברור מי כאן המכניע ומי המוכנע, מי למעלה ומי למטה. ושניהם בתחושת שלווה וסיפוק שכך, כך בדיוק, צריכים הדברים להיות.