סופרפוזיציה

מתאם פעולות צה"ל בשטחים, אמר: "עדיף שאלף אמהות יבכו ולא אמא שלי" (ציטט פתגם ערבי, נדמה לי), משהו נקלט בצד השני, ובאמת, ברגע שאמר את זה המראיין הזדרז לסיים את הריאיון, כנראה כי לא היה לו מה לומר.

לכל דבר שאנחנו נגיד, יש לעולם הערבי משהו להגיד כנגד, ולא כולו בלתי מוצדק. אבל העולם הערבי מבין את הפתגם הזה, והוא בעצם שורש הלגיטימיות של הכניסה שלנו לצה"ל ושל ההפצצות מהאוויר. זכותנו להגנה עצמית, זכותנו להעדיף את עצמנו ואת שלומנו גם לנוכח סבל האחר. גם אני, למעשה, מעדיפה שאלף אמהות יבכו, ולא אמא שלי. וגם הם. הזכות להגנה עצמית היא זכות אגואיסטית לחלוטין, ולגיטימית לחלוטין. שום טיעון סמי-פילוסופי מורכב בדבר חוסר הצדק של שלטון חמאס ודרך לחימתו לא יעמוד לנו כאן. רק זכותנו להגן על עצמנו בכל מחיר.

אני עצובה כי המצב בעזה מזעזע, וגם כאן.

אני עצובה כי ראיתי את הבדואים בטלווזיה אומרים שהמדינה הפקירה אותם, שכל פעם שנופלת אצלם רקטה אומרים שנפלה ב "שטח פתוח", אבל זה לא שטח פתוח. הם גרים שם. פשוט אף אחד לא סופר אותם.

אני עצובה כי אני שומעת בטלוויזיה אנשים שששים אלי מלחמה. איזה אחד יושב לו באולפן ומפטפט על "להראות להם", כאילו שכח שיש שם ילדים ולא מעורבים, וגם לא חס על חיי החיילים. "הצבא תפקידו להלחם", הוא אומר, "גם אם יהיו לנו אבידות". הצבא תפקידו להגן, מן הראוי לחשוב אלף פעמים לפני ששולחים חיילים כבשר תותחים להגשמת שאיפות מיליטנטיות של מנופח זה או אחר. אני מקווה שלאלו שאמונים על ההחלטות אכפת קצת יותר מחיי החיילים.

אני עצובה כי יש לי גוש חרדה תקוע בגרון וזה לא נגמר.

אני עצובה כי ש ו ב היה ניסיון פיגוע הבוקר.

וכי חיילים נפצעים ונהרגים.

משום מה, את המלחמה הזאת אני ממש מרגישה בקרביים, ואני רק רוצה שתגמר.

זהו פוסט א-פוליטי, אז נא לא לבלבל את המוח מאף אחד מקצוות המפה הפוליטית.

אני רוצה לדעת מה קורה. מתי נדע מה קורה שמה בתוך עזה?... עוד אין פרסומים.

למי שכמוני, מחובר כל הזמן לחדשות, לעשות מה שעשיתי הבוקר- מדיטציה עם מוזיקה מרגיעה, איזה עשרים דקות-חצי שעה ככה. מרגיע מאוד את החרדה.

עוד קצת, ואולי סוף סוף זה יגמר?

מצב ביניים מעצבן.

ואני לא מתביישת להודות. קצת לפני תשע יצאנו למקלט. קצת אחרי תשע ישבנו במקלט, רועדות (אני וקוויני) ושמענו בום אחרי בום מעל לראשנו. זו פעם ראשונה בחיים שהייתי במקלט במצב חירום.

המצב די מערער אותי. כן, אפילו שאני רק בגוש דן, ואפילו שיש לנו כיפת ברזל. אני חווה איום פונטיציאלי על החיים שלי, וזה שוחק לי את העצבים.

יידעו אותנו שבתשע יורים על תל אביב. אעשה תכניות בהתאם.

חמודים:)

איזה קונספט מצחיק. בעולמם של האנשים העשירים.

נמאס לי מהמלחמה הזאת!!!

מה אם לא נשמע את האזעקה... חבל שאין לי ממ"ד לישון בו.