לפני 3 שבועות. 10 במרץ 2025 בשעה 21:48
שאתה בחיים שלי. לפעמים אני מנסה למנן את עצמי. לא להציף אותך במחמאות והערצה. לא להרעיף עליך אהבה מוגזמת. לפעמים אני טו מאצ', ואני תמיד רוצה להיות קשובה אליך. לתת לך את מה שאתה צריך, לא מה שמכניס אותי לאופוריה.
ואולי זו הסיבה שאני כותבת כאן עכשיו, ולא לך. אולי לא תקרא כאן.
ואם כן, אולי אני יכולה להגיד לך, בלי להציף: תודה. תודה שאתה נהנה ממה שאני צריכה. שאתה נהנה להיות אדוני. תודה שאתה חבר נפש. תודה על ההקשבה המדוייקת והיכולת לראות אותי. תודה על השיעורים.
פשוט תודה, אתה מתנה מדהימה. אני אוהבת אותך, אדוני.
