לפני 12 שנים. 6 במרץ 2012 בשעה 19:02
אמר בודהא, אינה מופנית גם כלפי עצמך, היא לוקה בחסר.
אני יודעת שנמאס לי. נמאס לי לשפוט את עצמי בחומרה, נמאס לי להכות על חטא, פשוט נמאס לי.
אפשר-לקחת אחריות על דברים, מבלי לענות את עצמי.
אפשר- לשנות דברים, מבלי להכות את עצמי.
אפשר- להחליט שבתחומים מסויימים אין כל סיבה להשתנות, מבלי לפחד, לכעוס ולשנוא את עצמי.
אפשר לקבל את עצמי. לא לאהוב. לאהוב זה קצת קשה, אולי קצת מוקדם. לקבל. ולהושיט יד מלטפת, מלאת חמלה, לילדה שבי.
מה יוצא לי מלשנוא את עצמי? באמת. זו שאלה אמיתית. מה יוצא? בוודאי יש איזה רווח משני בהתפלשות הזאת.
אולי אני שונאת את עצמי במקומה? אולי אני מענישה את עצמי במקומה? את העונש שאני חושבת שהיא הייתה צריכה לתת לי, כי היא לא מרוצה ממני. כי הייתי ילדה רעה. לא צייתנית.
כי לא הסכמתי להמחק.
