לפני 14 שנים. 20 באוקטובר 2009 בשעה 21:55
במובנים מסוימים הרבה אחרי סיומו הרשמי של גיל ההתבגרות, נשארתי מתבגרת. הקסם שבלמרוד לא נתן לי להמשיך הלאה ואני המשכתי לעשות דווקא; לעצמי וגם להורי מולידי.
משהו שאריך פרום כותב באמנות האהבה ואיזה תהליך שאני עוברת מאז סיום התואר גרמו לי להרהר במקום של המרד בחיים שלי, שמתבטא גם בזלזול בעצמי. פרום כותב שם שחווית היפרדות "מוצלחת" מההורים מובילה לגיבוש של דמות אב ואם פנימיים שמאפשרים את התמרון בין הרך לקשוח שביחסים עם העצמי. ואני, אני מטפלת בעצמי בהרבה מובנים כעת.
איכשהוא יצא שתיעבתי את השורש הזה ט.פ.ל מכיוון שהוא בא להצביע על זה שלכאורה משהו לא בסדר ודורש תיקון. ועכשיו הטיפול נראה לי כמו תחזוקה שוטפת, משהו שאני חייבת לעצמי.