מרפי הזה הוא בנזונה כוסשלהאמאשלו. לא רק זה שמלא דת"שים נופלים עלי בזמן האחרון, בנוסף זה או שאין דייטים יבש חיי האהבה שלי שוממים או שיש לי שלושה בתוך משהו כמו 24 שעות. אני מנסה להסביר לעצמי למה זה שמאז המיתלוגי בתכלס אני לבד, אם שואלים אותי זאת חרדת הנטישה ובטח עוד כמה חרדות שקיבלתי בירושה מאמא שבטח לא עוזרת לי להיפתח. אני כועסת על עצמי על זה ששכבתי עם הדייט הראשון מבין השלושה, זה היה מיותר. לא רציתי להזדיין אתו, רציתי להבטיח את זה שהוא ירצה אתי. וכבר חשבתי שנפטרתי מהמחלה הזאת של לרצות, כי כבר זרקתי על התסמינים ממיטב התרופות שהיה לבית המרקת להציע. אבל הם חוזרים ומפתיעים אותי כשאני לא מוכנה.
אני רוצה לאהוב להיות נאהבת לתת להקשיב להיות חברה, וכל הרגשות האלה חיים בתוכו בלי שיהיה לי מה לעשות איתם. אני נשמעת כמו תקליט שבור בעיני עצמי וזה רק גורם לבאסה לחלחל יותר עמוק. מצד שני אצלינו במשפחה הנפילות הן חלק מהשיגרה ולא באמת נותנים להן להותיר רושם, אז ממשיכים הלאה.
לפני 15 שנים. 17 באפריל 2009 בשעה 18:50
