שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

חמוד כושל ומבשל

דמעות והסמקות
לפני 16 שנים. 25 בנובמבר 2007 בשעה 1:16

שוב פעם מתגלה ההבדל בין התנהלות קונבנציונלית לבין אני

חתמתי על חוזה ולקחתי צ'ק מקדמה אבל אין לי מספיק מוטיבציה לסיים את זה

על פניו זה נראה שקל לי לעשות את זה
הרי כתבתי מודולות יותר גדולות ולא הסתבכתי והכל זרם...

אבל עכשיו זה קשה עד בלתי אפשרי... ספק עצלנות. ספק אידיאולוגיה
מה שבטוח - אחרי שעה עבודה אני נגעל, מתעצבן, קם מהמחשב ומחפש משהו אחר לעשות

מי היה מאמין שימאס לי עד כדי כך מתיכנות...
אבל אני לא מתכנת רגיל. לא מעניינים אותי הפרטים הטכניים. מחשבים כבר משעממים אותי...
הגיע הזמן לעבור לתחום אחר?

כואב לי לכתוב את הפוסט הזה. אני מרגיש לא יוצלח.
כי זה הדבר היחיד שכן אהבתי - מחשב. שביזבזתי עליו זמן גם על חשבון אנשים. גם במחיר בדידות
ועכשיו נמאס לי גם מכישורי המחשב. רק מעט מאוד מעניין אותי ואלו לא דברים שישלמו לי עליהם.

ובעצם אף פעם לא התמודדתי עם שום קושי בחיים שלי...
אולי זאת הסיבה שנמשכתי לסבל בפנטזיות המזוכיסטיות שהתגבשו בראשי
ליתר דיוק, אף פעם לא התמודדתי עם קשיים בעשיה. עשיתי רק מה שבא לי. מה שבא לי בקלות, יותר נכון.
מעט מאוד פעמים קרו שעשיתי משהו ממש קשה למרות הקשיים וזה לרוב לוקח כמות עצומה של השראה... סוג השראה שאין אני מקבל בפרוייקטים מסחריים... אבל כשיש אותה אני נהנה מכל רגע שהיא עדיין איתי.

אבל כבר הרבה זמן עבר מאז שהיתה השראה על פרוייקט...
ולאחרונה יש לי מקסימום שעתיים השראה אופטימית פמאומית שאני מבזבז בהאזנה למוזיקה וחשיבת יתר ואז חוסר לפסימיות.
החיים האלו משעממים אותי מיום ליום
ורוב הזמן אני יודע רק להיות מתוסכל.
ולהלחיץ את עצמי...

עלתה לי מחשבה בחצי שנה האחרונה שאולי ההשראה הבאה שלי תגיעה מכיוון אחר לגמרי בלי קשר למחשב. צריך קצת אומץ אבל זאת אפשרות. השתעשעתי ברעיון של לחיות באיזור ללא חשמל למשך שנה... אולי הייתי צריך להתאמץ להיכנס לצה"ל... רק לדמיין את עצמי עם מדים ותחושות פטריוטיות נותן לי מבט חטוף אל עבר אני שלעולם לא אהיה.
אני לא רוצה לוותר לחלוטין על המחשב, במיוחד לא על משחקי המחשב.
אבל אני לא רוצה שזה יהפוך לעבודה המשעממת שלי. העדפתי את זה בתור עולם מיסטי של אפשרויות חבויות שמחכות שיישמו אותן.
עדיין מרגיש כמו ילד אבוד. רוצה לייצב את חיי סביב משהו קבוע אבל מה?...
בחיי אני רואה רק שחורות

אבל שחורות ורעות עושה לי רק טוב!
שמח על כל מכה שקיבלתי מהחיים, ומשתוקק לעוד.
EVIL'S ROTTEN HAND YOU'LL SEE
I COME FORWARD

Winston Wolfe​(מתחלף) - זה כאילו שלקחת את מה שעובר עלי והוצאת את זה החוצה, רק שאצלי זה לא עבודה שקשורה במחשבים, אפילו שאני והמחשב הם גם סוג של ישות אחת בלתי ניפרדת.
והצ'ק שלקחת אצלי הוא בקונוטציה קצת שונה...לימודים, והעצלנות שלי כלפיהם, וחוסר הרצון לעשות משהו שיקשה עלי.

איך אתה מתמודד עם המצב?
לפני 16 שנים
קשקש​(מתחלף) - עדיין לא ממש התמודדתי זה העניין.
אבל ברגע שאתמודד אודיע לך איך זה הלך ;)
כרגע אני מבולבל מידי כדי לתת לך מידע שימושי :)
לפני 16 שנים
זיקית - בנתיים בשלב זה, אתה פשוט חייב לסיים את הפרוייקט. אין לך את המותרות של לא לסיים אותו מאחר והתחייבת. תן פוש ותסיים אותו. אחרי זה תתבטל כמה שאתה רוצה :)
לפני 16 שנים
קשקש​(מתחלף) - אוריאנטציה פרקטית
לעשות את החרטה הזה מתוך אהבה כבר לא יקרה.
וכשאני נואש הגוף עייף ואני מושבת.
אז לתעל את הנואשות למען עשיה סתמית שאני לא ממש מאמין בה? את זה אף פעם לא ניסיתי...
לפני 16 שנים
Morticia - תדמיין שאיזו מלאכית חייכנית, מוארת ואוהבת במדים עושה לך טירונות בזמן שאתה עובד...
או פשוט, אתה יודע - תן לאחת כזו להכנס לחיים שלך...

אפשר להריץ סשן פונפונים וזה, צחוקים...
U CAN DO IT (פאצ'ה!}

:))
לפני 16 שנים
קשקש​(מתחלף) - סשן פונפונים :)) יכול להיות משעשע מאוד

ובאמת, הרבה זמן לא היו לי חברים דמיוניים.

הגיע הזמן להמציא אחת :)

I KNOW I CAN DO IT {אבל מה זה פאצ'ה?}
לפני 16 שנים
Morticia - {סאונד של כאפה... ;)}
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י