קשה לי לראות כשאני מתעוררת לשתות משהו באמצע הלילה. חשוך נורא ואני מבינה שכמעט ולא ישנתי. חם לי, יבש לי בפה והשינה הטרופה נותנת אותותיה בצורת בחילה ובטן מתערבבת.
אני לא יודעת אם הערתי אותו במקרה, או שבמקרה הוא התעורר איתי. אני כן יודעת שאחרי שהתמקמתי מעליו בתנוחה היחידה כמעט שאני יכולה לשאת בלי להתפרק הוא נהנה ככה לשכב מתחתי, נושא את פירות האילוף שהשקיע בי, מרגיש אותי מתכווצת ומרפה לפי הוראה.
אנחנו מתהפכים והוא שוב מעלי. הוא תמיד מעלי.
בכל זיון שלנו הוא בועל אותי בסוף, מסמן אותי מחדש, מראה לי עומקים שלא ידעתי שקיימים בי ואפשר להגיע אליהם וככה באמצע הלילה, אחרי שינה טרופה אני מרגישה שהוא כמעט מדגדג לי את הקיבה מבפנים ואת היד שלו מתמקמת לי על הצוואר.
כואב לי כשהוא בועל אותי, אבל אני מתפתה לזנוח את הכאב לטובת הבהלה שאוחזת בי כשאני מרגישה את היד שלו מתהדקת על קנה הנשימה עד שאני לא מצליחה לנשום.
ברגע אחד הוא טורף לי את כל קלפי המחשבה ושברים של רצונות והגיון בסיסי מייצרים כאוס מכאיב אצלי בראש.
הוא מהדק את האחיזה שלו יותר ואני משתנקת ומתחילה לחרחר. מצחיק אותי שאני עוד מצליחה לרסן את עצמי כי חרחור זה לא סקסי, ושומעת אותו אומר לי "קבלי".
אני בהיסטריה. כל השדים שבי מתעוררים לחיים ואני מסתכלת עליו בעיניים פעורות, כמעט קרועות מאימה, מוכנה לתת את כל מה שיש לי תמורת טיפת חמצן ומבינה שכל מה שיש לי כבר נמצא תחת כף ידו החונקת שיכולה לבטל את כל מה שיש לי בהחלטה של רגע.
הוא שוב לוחש לי "קבלי" ואני מנסה לחשוב ישר.
החום של תחילת הקיץ מדגדג לי באף ואני מנסה לחשוב על כל דבר מלבד המצב האיום שכמו פתאום מצאתי בו את עצמי, אולי על הקיץ, על ריח של הקיץ והחול שעוד ממלא לי את הסנדלים. בין השתנקות נוספת לחרחור שמזכיר לי שחיי על הכף כאן עולים בי ריחות של קרטיב וריח של דשא ושקדים ירוקים וערק ושיחי היסמין שמבשמים את האויר וזה עוזר רק לרגע.
הוא אמר לי פעם שהצורך לנשום חזק מהרצון לר?צות ואני נשאבת מחדש לואקום שיוצרת לי המצוקה ונקרעת אליו שוב, מתחננת שיניח לי.
כשהוא משחרר לרגע, אני מתנשפת בכבדות ולא מצליחה להסדיר את הנשימה כדי להודות לו אבל הוא שיחרר רק כדי להיטיב את האחיזה ומוציא אותי לנסיעת אימה נוספת ואני שוב כמו צוללת בלי לקחת מספיק חמצן כמעט לא מצליחה לראות מבעד לדמעות שעולות בי בלי שבכלל ארצה וכבר לא זוכרת להתייחס לכאב שהוא מעניק לי כשהוא בועל אותי, אבל שומעת אותו אומר משהו על ההרגשה שהוא מקבל כשהחיים שלי בידיים שלו.
אחר כך אני אומרת שפחדתי נורא והוא אומר שזה טוב כי זה מכווץ לי את הכוס.
הוא לוחש לי בין היתר שהוא אוהב אותי מפחדת.
לא אמרתי לו, אבל אני מוכנה לפחד ככה בכל רגע.
חיי על הכף
נפשי על הכף בכל רגע.
לפני 16 שנים. 23 באפריל 2008 בשעה 10:21