מראות

"הנה זה בא, לבסוף.. ולגמרי..
הנה זה כאן !
השגעון התמקם לו בדיוק בתוך ראשי.

לבי התפוצץ כפצצת-צעצוע בחגיגה זולה
בראשי חלפה צמרמורת עד מעלה חוט השדרה...

תודה לאל שאני מש?גע ! "
(פרננדו פסואה)


ואני שיש לי כל כך הרבה לומר ושפה כל כך דלה, אי אפשר ממש שלא אשתגע.
השגעון מעולם לא בא אלי ומעולם לא הלך, הוא איכשהו מצא את דרכו משום מקום ומתקיים מהזנה פנימית.
מילים צרות נורא, מנסות (ללא הצלחה יתרה) להזיק על גבן הגרום אוקיינוסים של תוכן.
לבי מתפוצץ, וכל מה שיש לה* להציע הוא מספר הברות מוגבל.
לבי מתפוצץ וכל גופי חשמל, ולרשותי אמצעים משל הייתי אחרונת הקבצנים בשוק.


**
אקלקטית.

טלאים טלאים
אסופה של מציאו?ת
צבעונית
מכל מיני שווקים
בעיניים פעורות
מאוהבות
לך
בובת סמרטוטים**.

בבקשה, לעולם אל תעזוב אותי עוד..

**

מטמורפוזה.

אני שומרת רפרטואר מפואר של צורות, קולות וצבעים שהוא גילה
ומשתנה לפי מיקום השמש בשמיים שמאיר צדדים שונים
בלילה, עייפה אחרי יום של התרוצצויות ומשחקי ילדים
אני חוזרת לצורתי המקורית, בשבילו, אל מקומי על כרית בכספת.
תכשיט שלו, שהוא זיהה נוצץ בינות לסלעים והבוץ והאדמה.



*לשפה
**על ההשראה, תודה.

שישה קשרים