מראות

פתאום נעלמת ואני נשארתי מעט מבולגנת. אולי טרופה יתאים כאן יותר.
טרופה. השינה, התודעה והתמונה הכוללת.
אני אפופה, בטח שלא במצב לכתוב משהו שיצליח להגיע עד לצד השני ולהקשות, ואולי הבעיה היא שאני מעט מיובשת. אחרי הכל רציתי נורא לחזור על שיאים (אני לא חצופה מספיק לרצות לשבור אותם במצב הנוכחי.) אבל הכל פה די יבש וצחיח. אצלך זה שיער לבן, ואצלי אבוי על הקמטים.
השכן מהקומה השביעית שומע מוסיקה מתוחכמת ואני חושבת שאם היא היתה בווליום מספק, אולי היתה מספקת גם אותי ואולי אפילו מעוררת איזו השראה.

חבל נורא שאתה לא פה כעת.

פתאום נעלמת ואני נשארתי עם תאוותי בידי וחלקי תמונות של המגף שלך על גבעת ונוס (היפה יותר כעת) שלי עתידים להטריד היום את מנוחתי.
יכול להיות שברקע נמצאת מוסיקה מתוחכמת משלך, יכול להיות שהמגף שלך נקי כי עמלתי עליו במרץ עם הלשון שעה אחת קודם (ויפה! אחת קודם), שיהיה כמו שצריך (אין פה עניין בזיהום).
דבר אחד בטוח - לא צריך הרבה מעבר לתמונת המגף שלך על גבעת ונוס היפה יותר כעת שלי כדי שתמצא אותי מפושקת וגוועת ברעב.
נעלמת פתאום, בדיוק שניה אחת לפני השיא, כשאתה עוד לא נוגע ואני כבר מתפתלת והמבט שלי מקבל את הגוון ההוא שאתה אוהב.

זה הכל עניין של חיבורים, מסתבר, ואני מקווה שהחיבור הפרטי הזה יוכל להחזיק מעמד בצורה מספקת יותר מאשר חיבורי הרשת. (זה לא שאני סקפטית, אבל אתה מכיר אותי, אני.)

פתאום נעלמת, וזה מעט מדאיג מנקודת מבטי הצרה בצד הזה של העולם, מה גם שנשארתי כאמור, טרופה, אפופה ועם תאוותי בידי.
אלוהיי הפרטיים שלח לי פס.
עכשיו אני רגועה ועוד מעט יטופל גם עניין התאווה.
אני מודה על קיומם של מסרונים.

בשעון אצלך, השעה הטובה ביותר בשבילי לכתיבה, אחרי הכל.
חבל רק שחם כאן כל כך.
חבל שאתה לא כאן כעת.


טרנס-אטלנטיקה ארורה, מדיה ארורה.
ארבעה קשרים ויומיים.