מְפַעֵּם

כן, רציתי שתבואי רק לפעם אחת

אבל בגלל שאף פעם לא תלכי

בא לי לטייל יד ביד עם מישהי

שצולעת

בגללי

כשרצף שירים אקראי מרגיש לך מאוד מכוון, וגורם לך להרהר ולערער בבחירות חייך.. יש מצב שזה זמן לכבות את הספוטיפיי ולצאת לגינה רגע. שלא יפריע להדחיק.
אני פשוט העברתי לפלייליסט של קארדי. מלכה.

בכל מקרה, הנקודה שלי היא אחרת, יש פה הרבה בלוגים, שמעבר לתכנים נהדרים, יש בהם רשימות שירים שלא יביישו תחנת רדיו קטנה, ובדרך כלל עם קו אחיד ותואם אווירה מסויימת.

אז אולי כבר יש כזה, אבל ״הרעיון שלי״ הוא ערוץ/משתמש בספוטיפיי, שיחזיק פליליסטים לפי שמות משתמשים פה, וירכז את רשימות השירים מהבלוגים שלהם.

לי אין את הזמן והידע לפתח תולעת שתעשה את זה מאפס.. יש פה איזה fullstack או משהו כזה? אפילו לא בטוח אולי זה beckend או מה.. אני עדיין כותב ווב ב PHP כשאני צריך..

*עדכון כעבור כמה שבועות, סיקרן אותי מספיק, עשיתי כזה, בערך, לא נתתי לו לרוץ על כל האתר..

https://open.spotify.com/user/pyrrt7ay6shuwtmxq8eeaemn4

פיזיקה היא תיאור מדוייק של מציאות מופרכת, כימיה.. כבר מורכב מדי להסביר בשורה.

יחס המשקל בין חלקיקים הנושאים מטען מנוגד (נגיד אלקטרון ופרוטון) הוא 1:2000, ועדיין יחסי המשיכה והדחייה בינייהם מיוחסים להם בצורה שוויונית. 

באופן מעורר הערכה לחוקרים מהמאות הקודמות, נמצא שנכון לפיזיקה היום, המשוואה לכח המשיכה בין כוכבים בשמיים, זהה למשוואה לכוחות המשיכה בין חלקיקים באטום. כלומר הירח חג סביב כדור הארץ, וכדור הארץ חג סביב השמש, לפי אותה משוואת כוחות בה האלקטרון חג סביב הפרוטון

(F = Gm1m2/r2)

כל זה קצת מבסס לי את ההיתכנות לכמה שאני נמשך וכמה שהמרחק ביניינו לעולם לא יהיה קרוב יותר מלחלוף. ולמה אני אברח כל פעם שהיא מתקרבת. 

זו בסך הכל פיזיקה, מיושמת בעולם האמיתי, כימיה.

השקתי את עציצי הבזיליקום, לייחור התורן כבר יצאו שורשים מכובדים והגיע זמנו, חפרתי לו בור קטן והוספתי אותו לעציץ.

אז כבר גזמתי ענף אחר בריא, טיפלתי בו ושמתי אותו להשרשה במקום זה שנשתל.

אז כבר נותרתי עם ערמת עלי בזיליקום טריים על השיש במטבח.

אז כבר הכנתי לי טוסט גדול.

אז כבר יצא שבאותו יום אכלתי.

הייתי צריך לקחת כלבה.

פעם, אחרי שכבר דעכנו, באגב שאלה אותי אם הייתי מטמטם עצמי בשבילה.
לא הבנתי, כאילו שאלה אם 1+1 הם 3 אז מיד עניתי לא. הרי ממש התאמצתי להיות חכם כמוה.

ורגעים ארוכים שנמשכו שבועות ניסיתי לפענח מה שאלה.

יום אחד הזיתי על תפקיד שחסר תחתיי ושקשה למלא, כזה שכרוך בתקשורת בין אישית, ביכולת מניפולטיבית, בתקשורת נמוכה למטה וגבוהה למעלה. וחשבתי שיכול היה להיות פסיק בתוך פונקציה שלמה שהייתה ממלאת, ושהבעיה היחידה עלולה הייתה להיות הצורך שלה לתקשר עם בכירים בתעשיה, הרי היא הייתה צריכה לטמטם עצמה כדי להיות מסוגלת לתקשר איתם. פה חשדתי.

ואז חשבתי מה זה אומר לטמטם את עצמך, ועל בכירים בתעשיה שלי, ועל זה שאני צריך לטמטם עצמי כדי לתקשר איתם.

ולקח עוד קצת זמן עד שהבנתי, יכול להיות שהיא בכלל לא מודעת ששיתקה את עצמה כדי לגרום לי להיות חכם כמוה.
אמרתי לה בפעם הראשונה שנפגשנו שהיא חכמה ממני והיא לגלגה, אמרה לי שאני מטופש. אז למחרת שלחתי לה תמונה שלי עם אף אדום של ליצן. מילאתי מצוותה.
אלא שלא היה לי אף אדום, אז נגסתי בעגבניה, ענדתי אותה על אפי וצילמתי.

והיא הנמיכה עצמה, ואני נעשיתי מחוכם יותר, מצחיק יותר, חד יותר. היא האמינה לעצמה, היא האמינה לי, היא רוקסן והיא סיראנו.
ואני מפדל בכל המח, להצדיק את הביטול שלה, ומגיע לתודעות שלא יכולתי להגיע בלעדיה.

והיא,

יודעת טוב מכולם

כשהייתה מתחילה זה לא היה עוצר. הייתה חוזרת שוב ושוב לאותה נקודה, כל פעם בהלימה חזקה יותר.
עם כל שהגדישה לעצמה עד עכשיו ורק היא יודעת. מטריפה עצמה עד שהייתה צרה, והייתה מרחיבה את דעתה כדי להכיל עוד מהטירוף.

לפעמים ידעתי לעצור את זה מוקדם.
נושא אותה סחוטת דמעות, במורד המדרגות, לרוחב הטיילת, וצועד איתה בבגדים מלאים לתוך הים. והגלים שטפו. המלח צרב בקצב שונה מהדמעות, והמים שיבשו את הנשימה בצורה שונה מהגודש. הים סיפק לה את שני אלו והייתה יכולה להפסיק לבכות.

ולפעמים הייתה מרחיקה מדי, ואחרי ימים הייתי מוצא אותה במיטה תשושה מעצמה.

כשהיינו מתנים זה לא היה עוצר. היינו חוזרים שוב ושוב לאותה נקודה, כל פעם בהלימה חזקה יותר.

אף אחד לא רצה לעצור את זה. בשום שלב.
והתאווה גדלה כל סיבוב, לפעמים עד שהיה מפחיד מדי, לפעמים עד צלצול הפעמון של השליח עם האוכל, ולפעמים כי חיים וצריך היה לחזור לעולם האמיתי.

והלוואי שפעם אחת היינו מרחיקים מדי, ואחרי ימים אולי היו מוצאים אותנו במיטה, אולי לא, למי אכפת.

ולא יכולתי אותך ולא רציתי אף אחת אחרת

ולא רציתי אותך ולא יכולתי אף אחת אחרת

ולא ידעתי שלבד יכול להיות בודד

נורא כמו גלידריה שכל הטעמים וניל.