הכלבונת שלך ורק שלך- בגובה הרצפה

במבואה הקטנה הוא נוטל את מעילי, ומחווה לי בתנועה מוגזמת מעט להכנס פנימה.
אני ניצבת בפתחו של החדר החשוך עדיין. הוא מאחורי , כמעט צמוד, מגשש אחר המתג. האור עמום ומתעצם לאט, עד שהוא שוטף את החדר, עד שהעיניים שלי מסתגלות , עד שהנשימהה נעתקת .
המבט שלו מלווה אותי כמו הפרוז'קטורים שניצבים מול המיטה הגדולה, כשאני פוסעת קרועת עיניים, לאורך הקירות המחופים בצילומי ענק.
כל כך יפות הנשים , שהמצלמה שלו מתנה איתן אהבים בשחור לבן.
ארוכות גפיים וחלקות ניבטות אלי הנשים שלו מכל כיוון, כאן פטמה ענוגה מבצבצת; שם, צל של ירך על מפשעה עירומה, לשון ביישנית.
אני מושיטה יד מהוססת כדי לגעת , כדי ללטף את השלמות הזו. את השבריריות התמימה, וגוש קשה מסתבך לי בגרון.
אני מסתובבת אליו, ומעווה את השפתיים במה שאמור לייצג חיוך.
אני רוצה לומר משהו, אבל אין לי מילים.
אני תוהה אם הוא מבין.
הפנים שלו לא מסגירים דבר.
אני יודעת שהוא מבין.

הוא מוביל אותי אל מול המראה הגדולה. ועיני נעוצות בשלו שנשקפות אלי ממנה.
כפות ידיו נחות על זרועותי באדנות נינוחה, כאחד שלוקח את שלו.
הוא מסיט את שיערי כדי לחשוף את העורף והבל הנשימה שלו מדגדג ומעביר בי צמרמורת דקה.
רק הציפורן שלו נוגעת בי, משרטטת שביל מאחורי האוזן וגולשת לאורך הצוואר, ולרוחבו.
אני נסדקת, האנרגיה שהצטברה כמו גוש עצור בתוך הרחם בוקעת ברעידות שפורצות דרך הסדק הדק ועולה בגניחה שפורצת לחלל האויר, ויש לה חיים משלה כי היא ניצתת מתוך הזיק הראשון של מגע גבר באשה. של המגע שלו בי.
הוא מפשיל את חולצתי, חושף כתף, ופיו צונח לינוק ממנה. לשונו הרטובה משוטטת אל השקע שבין עצמות הבריח ומשחררת זרם של רטיבות ביןירכיי. הוא מקלף ממני את הגופייה הדקה, את החזייה, את הג'ינס, את התחתונים שכתם גדול של רטיבות פשט בהם.
התנועות שלו מדוייקות ותכליתיות. הוא מקפל את הבגדים בזהירות לערימה קטנה. אני עומדת עירומה ומבטי מושפל מפני עצמי. מפני החשיפה שכפה עלי.

אצבעותיו לופתות את שערי, מגלגלות אותו סביב האגרוף הקפוץ, ומושכות את ראשי לאחור. ללא מילים הוא מצווה עלי להביט בעצמי על רקע הנמפות המציצות מהקירות.
הפנים שלי מרוחים בשבילים שחורים . אני נדמית לעצמי כאשה זרה.
אני לא מזהה את הגוף שנשקף אלי, רעב ותובעני.
אין טיפת התנצלות או היסוס במבט שלו שסוקר אותי מעל לכתפי, משתהה על השדיים הכבדים, וגולש אל הבטן והמותניים, והרגליים, ושוב עולה, ואין שום דבר מתוחכם במבט שלו שהופך שחור ואטום וממוקד, ומבעיר אש בין ירכיי.

"תזיין אותי", אני מתחננת אליו בשפה שלי.
"זונה". הוא עונה לי בשלו, ושולח יד גסה אל בין הירכיים שלי ומוציא, ומצמיד כף יד דביקה אל הפנים שלי, מחכך את הריח המשכר של הייחום שלי ישירות לתוך הנחיריים.

אני מאבדת שליטה. קשה לי לנשום.

"תזיין אותי" אני דורשת, ומתחננת, ומנשקת את היד שחונקת אותי בנשיקות קטנות, ומוצצת את האצבעות משאריות הרטיבות שלי, ורותחת ומבעבעת מתחת לידיים שעושות בי כבשלהן, לשות ומושכות וצובטות, ושוקלות, ומפשפשות ובודקות, מפשקות וחודרות לתוך הנקבים, ואני כמו חומר בידיו.

היד שנלפתת סביב העורף דוחפת אותי למטה, האשה שבמראה עומדת לפני על ארבע, שיערה סתור,
היא מתנשפת ומזיעה, גונחת כמו כלבה מיוחמת. השדיים שלה מטלטלים תחתיה , תפוחים , והישבן שלה מונף, מזיין את האוויר בחיפוש אחר פורקן.

האיש שמאחוריה פותח את אבזם החגורה שלו. היא רואה אותו מולה במראה. התנועות שלו מדודות. היא כבר שלו. הזמן לא דוחק בו. הוא נהנה לראות אותה נוזלת לפניו.

החגורה מלטפת אותה בהילוך איטי, הגוף שלה דרוך , מוכן לספוג את הכאב , ובכל זאת היא קופצת ממגע העור הקשה שמותיר רצועה אדומה על העור הלבן . ועוד אחת. ועוד אחת. היא מפושקת לפניו, הגוף שלה רועד מבכי ותסכול ותשוקה. הוא נאלץ לייצב אותה. ניצב מאחוריה.

האיבר שלו צמוד אל השפתיים הנפוחות, מתחכך בדגדגן הזקור, היד שלו אחוזה בעורף שלי. אני לא יכולה לזוז. אני מתנשמת כחיה לכודה. אני רוצה אותו בתוכי. אני צריכה אותו בתוכי.
צריכה את הזין שלו בתוך הכוס שלי. צריכה שימלא אותי, שיחדור את הרחם שלי, ואל הבטן,
ויבקיע את פי הטבעת שלי, צריכה שייקח אותי. "בבקשה" אני בוכה.

הזין שלו קשה בתוכי. אני נודדת מפסגה לפסגה, עטופה ומלאה בבשר שלו,
אני רוצה לקלוט את הזרע החם שלו בתוכי,
רוצה להשטף ולהמרח בו
, אני לא רוצה שייגמר אף פעם...
הגניחה שלו מגיעה מרחוק,
וחודרת ועולה ומתערבבת בשלי,
והרעד של הגוף שלו מתערבב ברעד שלי ,
ומטלטל איתי יחד,
וסביב החושך הזה שבו לרגע אחד הגוף נעלם, הנשמה נעלמת, ונותרים רק עצבים חשופים.