מעבר למראה

אני נכנס עם ציפיה, לאו דווקא לדברים מסוימים, אבל לטוב.
רגע ראשון של היסוס - חיבוק? נשיקה? לחי? שפתיים? כריעה?
לא בטוח מה נכון, או למה היא מצפה, אבל היא לא נותנת לי להסס יותר מדי - אצבע למטה והושטה מזערית של הרגל, והפגישה מתחילה מהתוודעות מקרוב למגפיים שכבר פגשתי קודם, אבל רק בפנטזיות.
לא עובר הרבה ולא נשאר הרבה מהבגדים, רק חוטיני שהיא בחרה, ואני חושב אם נשלט שיודע שהולך להיפרד מהבגדים בערך לפני שהדלת מספיקה להיסגר מאחוריו, אמור להקדיש מחשבה לאיך הוא מתלבש, לפחות בעליונים..
אבל זו כנראה לא שאלה של דינמיקה אלא של הרגלים, או אופי.
גם היא, אני רואה, השקיעה מחשבה - הגיוני, היא גם נשארת עם הבגדים. אבל גם נעים, גם מההיבט המחמיא וגם מצד המראה.
היא עושה חשק, אבל החשקים שלי לא רלוונטים בפעם הזו, היא חכמה ומשאירה אותי כשחשקי בידי (ולא תרתי משמע...), משאירה טעם של עוד וציפיה למה שעוד יגיע.
אני על הכורסא, פנים לקיר, ידיים אזוקות לאחור, ומצפה לי עונש, ידעתי שציפה וידעתי למה אבל הספקתי לשכוח, או להדחיק, אבל היא לא אחת ששוכחת. אני סופר, משתדל לקבל בגבורה את מה שהחליטה שמגיע לי, ומרגיש, שזה נגמר סוף סוף, שזה מכניס אותי למצב מאד כנוע, ומאד בידיים שלה.
המושג maintenance spanking עולה בראש, ונדמה לי שפעם הראשונה אני מבין איך זה עובד.

ואני לומד להכיר אותה מתפנקת, ולומד להכיר אותה מענישה, ולומד להכיר אותה מתענגת, ולומד להכיר אותה מוכיחה, כשהתשוקה אליה מתגברת ואני טיפה שוכח איך להתנהג, ושמח על כל פן שאני פוגש בו, ומנסה להגדיר לעצמי מהו הפן הנוסף שאני מחכה להכיר (אחד? אני לא בטוח), אבל לא מוצא את הכותרת - היא שומרת אותו, כנראה, או נותנת לי להרויח אותו, לזכות אותו. זה שמלכתחילה גרם לי לרצות להיות פה, ולהאמין שזה מקום שיהיה לי בו טוב.

ומחר, אולי, יש מצב, למשהו מיוחד.
מיוחד זה טוב :-).