את משכיבה אותי על הגב, וקושרת את הרגליים שלי לשני צדי המיטה. הידיים באזיקים, שהשרשרת שמחברת ביניהן עוברת מתחת לגב, כך שאין לי יכולת להזיז גם אותן.
אני אוהב להיות קשור. זה קשה, אבל מסוג הקושי שאני אוהב. חוסר שליטה מלא. במובן הכי בסיסי שלו – חוסר שליטה בגוף שלך. בתנועות האיברים. וכמובן, אבל אנחנו הרי כבר שם מזמן – דורש אמון גדול בצד השני.
את מרוצה מהעבודה שלך, ומתיישבת בין הרגליים שלי, מחייכת. האצבע שלך מטיילת על הזין שלך, שזכיתי שיהיה מחובר לגוף שלי. רק אצבע אחת, אצבע אחת שנוגעת בעדינות, מעוררת בי את התשוקה למגע חזק, שאת תמיד אוהבת להגיד שמגיע רק לגבר אמיתי, לא לי, לא לעבד כמוני.
מה שרק מגרה אותי יותר...
אני גונח ומתפתל למגע האצבע שלך, מתקשה, כשהגוף שלי זועק למגע חזק, מלא, לשפשוף טוב, שאני יודע שלא אקבל. רק ככה, במגע קליל, בהתקדמות איטית מאד... מאד... של הריגוש. כמה רחוק שתחליטי לקחת אותו, את הריגוש שלי – רק ככה אקבל אותו, במגע עדין ותשוקה ליותר, בתסכול עצום ועונג עצום שרק מגבירים זה את זה.
את מרטיבה את האצבע ברטיבות שלך, ומחזירה אותה אל הזין. רק אל הקצה.
'תראי כמה המלכה שלך רטובה, זונה שלי. ועכשיו שנינו עם דגדגנים רטובים.'
אני גונח ומתקשת תחת האצבע האחת, רואה את החיוך על הפנים שלך, נהנית מההשפעה שלך, מזה שליטרלי את מפעילה אותי באצבע אחת.
את עולה, ומתיישב עלי. מרטיבה את האיבר הקשה שלך, אבל לא מכניסה אותו – לזה אני אפילו לא מעז להשתוקק – אלא מתחככת עליו. קדימה ואחורה, כשהגוף שלי נע אליך ואני גונח. את משתמשת בזין שלך כדי לאונן, ואני – אני, מלכה שלי, כלי. אמצעי. חפץ שאת נעזרת בו בשביל להתענג. ועכשיו זה מסוכן, כי הגרוי חזק, והתשוקה גדולה, אבל אני יודע שאסור לי להפריע לעונג שלך עם ההתפרצות שלי. אני חייב להתאפק. להחזיק. והניצוץ הממזרי בעיניים שלך מבהיר לי שאת יודעת בדיוק מה את עושה, וכל כך נהנית מזה, להטריף אותי ככה, להביא אותי אל הקצה – תרתי משמע – כשאני יודע שאסור לי לעבור את הסף.
Outercourse, אחד הדברים שיותר מגרים אותי.
את מתכופפת אלי, 'זה נעים לך, עבד? להרגיש כל כך קרוב? לדעת שאם היית גבר הייתי מכניסה אותך פנימה? נותנת לך לזיין אותי?'
לרגעים את עוצמת עיניים, מתמקדת בתשוקה שלך. ואז אני עושה כמיטב יכולתי להתאים את התנועות, להישאר שקט. לרגעים את מסתכלת אלי למטה, ואז אני מרשה לעצמי יותר, לגנוח, להתפתל, להחצין את התשוקה והעונג שלי.
ואז מגיע הרגע, והוא תמיד כל כך קשה, ואני תמיד מנסה למשוך אותו כמה שיותר, עד שאני נשבר.
'די, מלכה שלי, תעצרי, בבקשה!' אני קורא כשאני מרגיש שעוד רגע ולא אצליח להחזיק יותר. כמה קשה להגיד בדיוק את ההיפך ממה שאני באמת רוצה.
אבל את לא עוצרת מיד. למדת לקרוא את הגוף שלי טוב יותר ממני, ואת ממשיכה עוד טיפה, עד שאני מרגיש שעוד תנועה אחת... עוד תנועה אחת ואני לא מצליח להחזיק יותר... ואז את מתנתקת ממני, משאירה אותי מתנשף, מיילל בתסכול.
אבל גם את עוד לא סופקת, ובניגוד אלי – את לא אמורה להיות מתוסכלת, אין שום סיבה. אז את פשוט עולה יותר גבוה, ומתיישבת על הפרצוף שלי.
שנינו כל כך אוהבים את התנוחה הזו. אני שם, קשור, חסר יכולת תנועה, רק הלשון עובדת.
'תמצוץ אותי עבד, אחח, כן, ככה...'
את מחזיקה את הראש שלי, מסתכלת אלי למטה, ועכשיו כשהתשוקה שלי לא במשחק, אני באמת מרוכז כולי במה שאני צריך לעשות. מתמסר לעונג שלך, מתאים את הלשון שלי לתנועות שלך, לגניחות שלך. מנסה לקרוא את הגוף, להיות מותאם לרצונות. הטעם הממכר שלך, כשהנוזלים שלך יורדים אלי, כשהפנים שלי נמרחים בהם.
את תופסת את הראש שלי בין הידיים שלך, מתקרבת לאקסטזה. 'כן, כלב, תלקק את המלכה שלך, תוציא את הלשון הנהדרת שלך,' ואת מתחככת בי, בלשון שלי, קדימה ואחורה, ואני כבר לא שם, רק כלי בשבילך, כלי לעונג שלך, שמגיע... אני מרגיש את הגוף שלך מתחיל לרעוד, את ההתכווצויות שלך, כשאת גומרת על הפה שלי.
אני מחייך. מפנים, מבחוץ, תמיד כל כך שמח, מרגיש כל כך מלא, שלם, אחרי אורגזמה שלך. את נופלת לידי ואני מפנה אליך ראש, רואה את המבט הזה שלך, המסופק, שחודר לשלי, השלו, אחרי ההנאה, לפני התחדשותה, לפני שהניצוץ יחזור אליהן. אנחנו מחייכים. את מלטפת אותי, עדיין מתנשפת, האצבעות שלך מרפרפות בעדינות מהחזה של אל הבטן, ולמטה...
